ענגלאנד.

לאנדאן. בימים האלה נטבעו אניות הרבה בים הגדול מסיבת הסופות והסערות האיומות שהתרגשו בעולם, וכמה מאות, ואולי אלפים, מעוברי ארחות ימים מצאו קבריהם במצולות תחת. כן קרה האסון הנורא אל האניה הנקרא בשם: London שעזבה את החוף בלאנדאן ביום 28 לירח דעצעמבער בנסיעתה לאויסטראליען, ובראשית דרכה היה סער גדול בים, אך האניה היתה חזקה מאד ורב החובל היה איש חכם ואמיץ רוח וידע לשית מסלות בלב ים גם ביום סופה וסערה. אך שוא כל תחבולות גבר ביום חרון אף ד'. ביום העשירי לירח זה בבוא האניה ללשון הים הנקרא: 'ביסקאיא' היה הסער הולך וגדול, התורנים נשברו והרבה מהספינות הקטנות שבתוך האניה המוכנות לעת סכנה נשברו, וגלי  הים בשאון דכים פרצו פרצות גדולות בקרקע האניה והמים החלו לבקוע לתוכה. לשוא עמלו כל המלחים והנוסעים, (מספר הנוסעים בתוך האניה היה לערך שלש מאות נפש אדם) לשאוב המים מתוך האניה, כי גלי הים נצבו כמו הרים גבוהים ואניה חשבה להשבר. המשגיח על מוכנת הקיטור חדל מעבודתו כי באו המים עד כלי המכונה, ולא נשארה בתוך האניה רק ספינה אחת קטנה מכילה לערך עשרים איש, והאחרים כלם נתפוצצו לרסיסים, ביום י"ג לירח יאנואר צוה רב החובל לכל הנוסעים להקבץ לתוך חדר הגדול של הנוסעים, והוא בא אליהם ויאמר להם: "אחי! לא אוכל לכחד מכם כי אבדה כל תקוה להמלט מהסכנה העצומה הבאה עלינו, וע"כ הכינו עצמכם למות, כי בעוד שעות אחדות ומות נמות כלנו ונרד מצולה!" השומעים שמעו דבריו בדומיה דקה ויכינו עצמם למות. אח"כ אמר רב החובל להנאספים: מי מכם החפץ לרדת אל הספינה הקטנה הנשארת לנו אולי ימלטו היורדים בה. בראשונה לא חפץ איש לרדת אל הספינה הקטנה באמרם מה יושיענו זה, הלא חיש כאשר תגע הספינה בגלי הים תטבע במצולות כי הסער נורא ואיום. אך ששה עשר איש נרצו באחרונה וירדו אל הספינה. ויאמר רב החובל אל ממלא מקומו: "עליך מוטל החוב ללכת עם ששה עשר האנשים האלה ולהיות להם לראש, אולי יחנכם ד' ותצילו חייכם. לספינה הקטנה אולי יש תקוה להמלט, ולהאניה הגדולה אין כל תקוה עוד, ובכל זאת עלי מוטל החוב להשאר בתוכה עם כל הנוסעים עד אשר נמות כלנו. לך ידידי וד' יהי' עמך, ואם תנצל מהמות אתה ואנשיך, תודיעו בעולם האסון שקרנו ותגד כי אנכי את חובתי מלאתי עד הרגע האחרונה לימי חיי".

---

"המגיד", שנה עשירית, מס' 5, 31 בינואר 1866, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.