המהומות באודיסה.
[…] לחזוק התסיסה בין הפועלים שבעיר אודיסה אשר היתה ביום 15 ביוני למרד גלוי עם מעשי רצח ושד ותבערה הועיל מעשה החרפה והכלמה הזה, אשר לא היה כמוהו בדברי ימי הצי הרוסי, אף על פי שאין חבור ישר בינו ובין הפרעות הקודמות לו באודיסה:
ביום ההוא בארבע שעות בבקר באה אל מקוה מי הים אשר על ידי אודיסא ממפרץ ים טענדר אנית השריון „קיאז פאטעמקין טאווריטשעווסקי“ אשר באסכדרה שבים השחור, ומהאניה הזאת נפרדה סירה קטנה ובה גוית מלח מת, המת הוטל על ידי אנשים אשר הובילוהו על משגב האבנים בדמות טור ישר, ועל לבו היתה פתקה מודבקת וכתוב בה, כי המלח אמעלטשוק הומת על ידי אופיצר בלא עון, על אשר התאונן, כי המאכל איננו טוב, כי כל האופיצרים אשר היו באנית השריון נהרגו מידי אנשי הצבא שבה, וכי אם בעלי השלטון אשר על הנמל ינסו לקחת את גוית המת או להגיש אניה אל המקום אשר הוטל עליו, יורו בכלי תותח על פני העיר. אז החלו אלף פועלים לגשת מן העיר והסערה בתוכם הלכה הלוך וחזק ביחוד על ידי הנאומים אשר השמיעו מסיתים אצל גוף המת מעל במה מיוחדת עשויה לדבר, ודברו אל ההמון ע"ד הנחיצות להשתמש במקרה זה לטוב המטרות הריבולוציוניות. כשנסע סגן הפרוקודור של גליל המשפטים האודסי ביחד עם פקידי הנמל לעשות חקירה ודרישה – הכריחו אותם המלחים באיומים ובחרפות ללכת מהם. על יסוד עדותו של אחד האופיצרים, שנשאר בחיים, וכן על יסוד ספורו של אחד המלחים, שהשליך את עצמו אל המים ושט ובא עד החוף האודסי, קרו המאורעות באנית-השריון „הנסיך פוטיומקין“ באופן זה: אנית-השריון יצאה מסעוואסטופול ביום הראשון 12 יוני, תחת פקודת הקפיטן גוליקוב, אל המפרץ הטענדרובי כדי לעשות נסיונות-יריה, ביחד עם אנית-המוקשים נומר 267 תחת פקודת הלייטיננט קלאדט פון-יורגענסבורג. ביום השלישי 14 יוני מצאו אנשי האניה תואנה, באמרם כי האוכל הנתן להם הוא מקולקל, ולא רצו לאכול את הארוחה. בפקודת מפקד האניה נאספו כל האנשים וזקן האופיצרים גיליאראווסקי צוה לאלה האנשים, שאינם מושכים את ידם מהארוחה ואינם משתתפים במחאה החריפה, לעמוד בשורה אחת. כשהתיצבו בשורה רוב מלחי האניה התחיל זקן האופיצרים לרשום את שמות המתאוננים, שהיו המעוט. המתאוננים השתמשו במקרה זה והתחילו למלאות את קני-רוביהם בכדורים שהיו להם. פקודת זקן האופיצרים לירות במורדים לא נתמלאה. אז הוציא זקן האופיצרים את רובהו של אחד מהשומרים וירה באחד המלחים ופצעהו בפצעי מות. אחר התחילו המלחים לירות באופיצרים, בחפשם אותם אחד אחד ובמצאים אותם בירכתי האניה. באופן זה נהרג גם מפקד אנית-השריון. אופיצרים אחדים השליכו א"ע אל הים, אך גם שם השיגם המות, כי – לדברי עדי-ראיה – ירו אחריהם במים. מלבד מפקד האניה נהרגו: זקן האופיצרים גיליארובסקי, הלייטיננטים נעאופוקויעוו וטון, המיצ'מאן גריגוריוב הרביעי, ליוועגצוב, הד"ר סמירנוב וכשלשים איש מאנשי האניה. יתר האנשים בתוכם גם אנשי אנית המוקשים שהמורדים ירו עליהם, נאסרו ע"י המורדים. באנית-השריון נוסד ועד של 20 אנ"צ נמוכים, שקבלו על עצמם את הנהגת האניה והחליטו ללכת לאודיסה. ואמנם באו אל נמל אודיסה ביום 14 יוני ובבקר יום 15 יוני הורידו סירה עם גוי המלח. ביום 16 יוני נכנסה לנמל אודיסה אנית-החוף „וועחא“, שעפ"י האותות, שנתנו לה מאת „פוטומקין“ עמדה ליד אנית-השריון, מבלי דעת דבר על אדות הקשר. מפקד „וועחא“ עלה אל האניה ומסר למפקד הרצאה, כאל מפקד האניה היותר גדולה בנמל. מיד בבוא מפקד האניה „וועחא“ אל „פוטומקין“ פרקו מעליו בחזקה את נשקו וביחד עם יתר האופיצרים הביאוהו אל החוף. באודיסה תפשה האניה „פוטומקין“ שתי אניות-פחמים השייכות לאנשים פרטיים ותכף הכריחו את כל הפועלים העובדים בנמל להפסיק את העבודה בחוף ובאניות פרטיות. במהרה חדלה שם העבודה הנורמלית והנמל נפל בידי הקושרים. הקשר באנית הצבא נתן מקום לעסקני הריבולוציה להשפיע על ההמון. הם השתמשו במקרה הזה לתכלית התפתחות הפרעות באודיסה. האגיטטורים לא הסתפקו בנאומים מלהיבים, אך נגשו בסירות אל אנית השריון והבטיחו להקושרים, כי כל צבאו אודיסה פרקו את נשקיהם וכי כל אניות צי הים השחור עברו לצד אנשי „הנסיך פטימקין“. לדברי אופיצר אחד, שהיה עד ראיה, השתתפו ביחוד במועצות, שהיו בחדר האדמירל, שני אנשים מצעירים המתלמדים. תוצאות הסתת האנרכיסטים נתגלו תכף, אעפ"י שלעת הזאת כבר הספיק השלטון לעבור בעיר אל מפקד גליל הצבא האודסי. אי אפשר היה לעצור מהפרעת סדרים את ההמון בעל אלפי איש, מפני שאילו יצאו בנשק נגד הקושרים, היו האחרונים מורים מתוך תותחי האניה. הנמל נפל בידי ההמון, שהתנפל לשדד את כל הנמצא שם: אסמי הסחורה, האסמים הפרטיים, בתי הנמל, אניות הקיטור, השליכו סחורות להים, שתו יין מתוך החביות שהיו שם. לפנות ערב הבעירו אשר בנמל והאש גדלה מרגע לרגע. עלה באש כמעט כל חבל הנמל, מפני שההמון לא נתן למכבים לכבות את הבערה. עפ"י ידיעות הפקידים המקומיים עלו באש שני בתי-אסמים, מסלת החברה הרוסית, הסוכנות ואסמי אניות הקיטור הדונאיות, אוסם של עצים וגשרים, התחנה האלקטרית, התחנה „נמל אודיסה“, הנהגת מפקד הנמל, אסמי החברה הרוסית, הרוסיית, ושל קושקין, מחלקת הקונטורה של האניות בנמל הפלטונובי, חלק מאסמי הפחמים בנמל החדש וכל הבנינים שבנמל המעשי. מלבד זאת עלו באש 39 מרכבות, שתי אניות קיטור של החברה הרוסית, אניה אחת של החברה הרוסית ושלש אניות פרטיות. באסמי מסה"ב שברו את החלונות ושדדו את כל החפצים ונשאו העירה. בעת הבערה נשרפו, לפי ההודעות, הרבה מהקושרים והשודדים, ששתו לשכרה ע"ר אבדן בינתם. בעת ההיא השתדלו האגיטטורים לכוון את ההמון, שאבד את הכשרון לחשב את דרכו, נגד הצבא והפוליציה. במשך פעמים אחדות בלילה ירו מקני רובה. ההמון נגש אל הצבא, אך בכל פעם נסו לקול ירית אנשי הצבא. מכדור מפוצץ נפצעו שש אנ"צ נמוכים ונהרג אחד. לע"ע טרם נודע המספר הנכון של ההרוגים והפצועים, העולה על מאות אחדות. הידיעות הנכונות תתפרסמנה בתוספת אח"כ. מלבד זאת אבדו לא מעט באש.
ביום השני 16 יוני, הוכרזה על פי פקודת הרוממות העיר אודיסה והמחוז במצב מלחמה. העיר הוקפה מכל עבר בשורות חלקי הצבא, שנקראו ממקום תחנותם, והפרעות חדלו. נזק הרכוש, שהסב ההמון הריבולוציוני, עולה למליונים. באי כח ממשלות חוץ לא סבלו, מפני שעפ"י פקודת מפקד גליל הצבא, שמרו על כל אחת מי"ח מלאכות חוץ שבאודיסה משמר אנשי צבא. בשעה 7 בערב באותו יום התרחקה אנית השריון „הנסיך פוטומקין“ – שתשעה אופיצרים נאסרים ממנה הורדו אל החוף – מהלך חצי מיל לצד מערב למקום עמדתה הקודמת והוציאה שלש יריות ריקות לכבוד המלח הנמסר לקבורה, כפי החוק של ספר התקנות לעניני הים, ושתי יריות מלאות שעל ידן נהרס הגג וחלק הכותל של אחד הבתים אשר ברחוב נעז'ינסקאיא, אך כל אסון באדם לא היה.
ממחרת, ביום 17 בשעה 7 בבקר קרבה אל אודיסה האסכדרה של הים השחור עם דגל הפלאגמאן-הראש הויצה-אדמירל קריעגער והפלאגמאן השני הקונטר-אדמירל ווישנעוועצקי, ובה ארבע אניות שריון אסכדריות וחמש סירות מוקשים אסכדריות. האסכדרה הזאת הלכה אל משגב האבנים בדמות טור ישר, ואנית השריון „הנסיך פוטימקין“ הלכה לקראתה ערוכה למלחמה. כאשר עברה האניה פוטומקין בקרב טור אניות האסכדרה והגיעה עד עבר אנית השריון „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ נעשו באניה האחרונה הזאת אותות כבוד ל„פוטומקין“, וכאשר שבה האסכדרה ללכת על פי אות נתון מאת האדמירל מהרו אנשי צבא האניה „גיאורגי“ אל הגשר ולא נתנו לנהל את האניה. אז נשלחה סירה אל האניה „גיאורגי“ ובה לוקחו המצביא וכל האופיצרים שבאניה – מלבד הליטננט גריגארקאוו אשר אבד עצמו לדעת ע"י יריה – וכלי נשקם הוסרו מעליהם ויובאו כולם בספינה קטנה אל החוף. על גג האניה פוטימקין נראו כשלשים איש שלא מחיל הים לבושים בגדי שרד של אזרחים. עוד בטרם תמו דברי התנאים הביאה סירת המוקשים נומ' 267 אל „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ – כאשר העידו אנשי האניה האחרונה הזאת – סטודנטים יהודים ואנשי בא מחיל „פאטעמקין“, והמה לקחו את הנהגת האניה בידם וייעצו אותם – את אנשי צבא האניה „גיאורגי פאבעדאנאסעץ – להשליך את האופיצרים הימה, ואנשי הצבא האלה לא נאותו להם. על פי הצעת הריבולוציונרים הבאים נוסד ועד של 20 איש להנהגת האניה, ולמצביא הפקד בטסמן לפי הנראה נגד רצונו. אפס כי היו חלוקי דעות בין אנשי „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“, ורק בהתאמצות המסיתים שבאו שמה מאניות השריון דרשו מקצת המלחים שתלך האניה אחרי „הנסיך פאטעמקין“ על אנשי „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“, כי יורו עליהם בכלי תותח גדולים, אם תשוב ללכת לסיבסטופול להלות שם אל כל האסכדרה. לאחרונה גברו המתנגדים להשפעת הריבולוציונרים, וכאשר הרימו שתי האניות את עוגניהן, ביום 18 יוני בשעה 4 אחרי הצהרים הלכה השניה (גיאורגי פאבעדאנאסעץ) בכל מהירותה אל חוף אודיסה, והאנשים שלא מחיל הים אשר היו בה ירדו אל סירה וישוטו אל האניה „הנסיך פאטעמקין“ והיא הלכה לה אתם אל הים והועידה פניה מערבה. אז שלחו אנשי צבא „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ בטסמן עם מלחים אחדים אל מצביא חיל גליל אודיסה להכנע לפניו ולבקש מאתו כי ישיב להם את האופיצרים אשר עליהם. את הגנ. קאראננאזאוו, אשר שלח המצביא אל אניות השריון, קדמו בכבוד הראוי לו וביום 19 יוני זכה הגנ. לייטענאנט קאחאנאוו להודיע בהכנעה רבה לקיסר, כי אנשי צבא „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ מביעים חרטה גמורה על מעשה עזותם ושמים מבטחם על חסדי הקיסר לבד. 67 איש מאנשי האניה האשמים ביותר נשבעו שבועת אמון בדמעות חרטה, אחרי כן נכנסו מצביא האניה „גיאורגי פאבעדאנאסעץ“ והאופיצרים שבה לעמוד על משמרות פקודותיהם.
על שם מנהל המיניסטריום של הים נשלחה ביום 20 יוני מאת הפלאגמאן הראשון שעל צי היים השחור הויצה-אדמירל קריעגער הטלגרמה הזאת:
כאשר יצאה אנית המשא „פרוט“ ממפרץ הים טענדרא התקשרו אנשי הצבא שבה ויאסרו את מצביאה ואת האופיצרים ויהרגו את הפראפאושציק, נעסטעצעוו ואת הבטסמן קאזליטין. האניה „פרוט“ באה לסיבסטופול, האנשים התחרטו ויוציאו לחפשי את המצביא ואת האופיצרים ויבקשו לקחת מאתם את ההנהגה. אני צויתי את „פרוט“ ללכת אל מפרץ הים קאמישעוואיא“, ושם תהי החקירה המוקדמת.
(פראוויט, וויעסט)
"הזמן", שנה שלישית, מס' 131, 5 ביולי 1905, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 