ע"ד טביעת האניה „גייזער“ (המובאת בתלג' מנויארק בגליון 178) מודיעים כעת מכה"ע פרטי המקרה כפי שמספרים עדי הראיה שבאו על האניה „טינגוואללא“ לאמר: ביום 14 לח"ז בשעה 4 בבוקר בעת שכל הנוסעים על האניה טינגוואללא נמו שנתם הערבה חרדו פתאם לקול רעש גדול ויקיצו וימהרו לעלות על מכסה האניה ויראו והנה נפגשה אניתם באניה אחרת והתנגשו זו בזו. החוף לא נראה מסביב והבוקר היה בוקר עבות וגשם טורד ירד עליהם. באניה השניה נבעה פרץ רחב באמצע אשר בעדו יכול איש לעבור. דרך הפרץ הרחב הזה יצא אחד המלחים מן האניה ההיא ויבא לאניתנו ומפיו נודע לנו שם האניה ההיא „גייזער“ אשר גם היא קנין החברה בעלת אניתנו. שבעה רגעים אחרי הפגישה טבעה האניה לעינינו ואזנינו שמעו קול יללת המתאבקים עם מר המות ותושיה נדחה מהם, כי לא הספיקה לנו השעה להצילם, כי שלש אניות המשוט אשר שלחנו על פני המים בפעם הראשונה יכלו להעלות אלינו רק 13 נוסעים ושבעה עשר מלחים, וכאשר שלחנו אותן פעם שנית כבר עבר המועד כי כלם כבר ירדו מצולות. אנשים אחדים נהרגו על מטותיהם כי נלחצו החדרים וישברו ויכסו על האנשים במטותיהם. גם מאניה „גייזער“ שלחו על פני המים שלש אניות ההצלה אבל ללא הועיל, כי שתים מהן נשאו על פני גלי הים ונעלמו מעינינו בטרם הספיק איש לעלות בהן והאחת ירדה במצולות לעינינו. אחרי התבונן המלחים על אניתנו נוכחו לדעת כי לא תוכל לשוט הלאה עם כל הכבודה והאנשים אשר עליה, ותעמוד על מקומה ותשמיע קול חליל מכה וקורא לעזרה עד אחרי הצהרים ואז באה אלינו אניה האמבורגית „וויעלאנד“ אשר הלכה לנויארק. על האניה ההיא נסעו אנשים רבים ולא יכלה לקחת מאת אניתנו רק את הנוסעים במספר חמש מאות איש, ואת החפצים לא יכלה לקחת. ונשארו איפא חפצינו על האניה „טינגוואללא“ אשר ירדה עד האליפאקס מהלך מאה פרסאות הים.

"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 183, 26 באוגוסט 1888, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.