חדשות שונות.
כתבי העתים מודיעים מאסון נורא שקרה לאניה אחת גדולה השם Evening Star שירדה במצולה היא וכל אשר בקרבה ושלש מאות נפש אדם טובעו במים אדירים, וזה היה ביום השלישי לירח העבר. ביום 29 סעפטעמבער עזבה האניה את חוף נויארק ללכת נגב אמעריקא. בבוקר יום השני לירח אקטאבער התקדרו שמים בעבים והים הולך וסוער. לפנות ערב נהפך הרוח לסער גדול ונורא. גלים נוראים התגלגלו על מצפה האניה ויעשו פרצות באניה והמים החלו לחדור אל חדרי האנשים. חשכת הלילה היתה נוראה. פקידי האניה ומלחיה מלאו ידיהם בעבודה כל הלילה לשפוך המים מתוכה אך לשוא כל עמלם. כל מקומות המוכנות מלאו מים ויכבו האש. בין כה וכה נקרעו המפרשים ונשברו התורנים והאניה נדה ונעה על הים הסוער בלי כל מנהל. פחד האומללים הגדיל מאד בעת צוה רב החובל לאסוף את כל הנשים והטף הנמצאים באניה אל החדר הגדול ולסגור בעדם לבלי יצאו. בשעה החמישית בבוקר ירד רב החובל מגג האניה ויודיע אל האומללים כי לשוא כל העמל הגדול להציל האניה מרדת מצולה, ואם יעמלו כל אנשי האניה הנמצאים בה באין הבדל לשפוך המים מתוכה, אולי יצליח להם לחיות עוד שעת אחדות ולא יותר. אז שלחו כל הנמצא באניה, אנשים נשים וטף, ידיהם לעבודה ויעמולו בזיעת אף, אך המים הלכו הלוך ורב לתוך האניה, אשר עלתה וירדה תהומות. אז צוה רב החובל להוריד את הספינות הקטנות לתוך הים להנצל בהן מן האניה הגדולה העומדת הכן כל רגע לרדת מצולה. וימהרו האומללים וידחקו איש ברעהו לרדת אל הספינות, ורבים החזיקו ונדבקו בהן טרם הורדו לתוך הים. כל אחד לחם בעד חייו וימיתו רבים איש רעהו, אבל לא כלם יכלו לרדת, ורק לשתי ספינות ירדו אנשים, והנשארים ירדו במצולות יחד עם האניה.
באחת הספינות היו רק אנשים ואשה אחת בתוכם, ובהשנית היו אחדים מהמלחים והנוסעים ורב החובל בתוכם. עוד לא הרחיקו מהמקום אשר צללה האניה, והנה נתראו על פני המים קרשים משרידי האניה אשר עלו למעלה ואנשים רבים מחזיקים בהם עודם בחיים וזועקים לעזרה בקול חודר כליות ולב, אך רק אחדים מהם הובאו אל הספינות והנשארים צללו. כה נדו שתי הספינות על הים הזועף בלי כל תקוה.
באחת מהספינות היו ארבעה עשר איש ורב החובל בניהם. תשע פעמים נהפכה האניה על פניה ובכל פעם נצולו בדרך פלא, רק רב החובל ועלמה אחת טובעו בים, והאחרים נדו ונדו על פני הים שלשת ימים ושלשת לילות רצופים ולא בא על פיהם שום מאכל. ארבעה מהם יצאו מדעתם מגודל הצרה ויקפוצו לתוך הים ונטבעו, וביום הרביעי פגעו הנותרים באנית הדיגים אחת ויצילום ויביאום אל החוף. גם אנשי הספינה האחרת נצולו ויגיעו אל החוף. מכל שלש מאות נפש אדם שהיו על האניה נמלטו רק שלשה ועשרים איש.
"המגיד", שנה עשירית, מס' 47, 5 בדצמבר 1866, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.