תלגרמות של הצפירה
(מאת החברה הרוסית).
[…]
ברלין 21 ינואר (2 פעברואר). השמועות ע"ד האסון בים הולכות ורבות. האניה „עלבע“ היתה קנין חברת בעלי האניות בברעמען הנודעה בשם הנארדדייטשער ללויד“. האסון היה בקרבת חפי הים של אנגליא. לבית הסוכן אשר להחברה הזאת בעירנו יבואו המונים וישאלו איש על קרובו ועל רעהו אשר נסעו באניה ההיא לדעת מה היה להם, אך החברה לא תוכל להרגיע את לבות כל השואלים, כי גם היא לא אספה עוד את כל הידיעות הנכונות על אדות הנטבעים, ואף זאת תדע, כי כמעט כל הנוסעים באניה ההיא טבעו במצולות ים.
מספר הנוסעים באניה היה 240, ומספר הפקידים והמלחים והמשרתים לערך 160, יחד ארבע מאות איש. רוב הנוסעים היו מבני ארצות אחרות. האסון היה בלילה לפני עלית השחר. הנוסעים וכמעט כל המלחים ישנו בחדריהם, ואך מתי מעט מן המלחים עמדו על משמרתם, ויהי ענן וערפל, ואז לפתע פתאם עברה בקרבת האניה הזאת האניה האנגלית „קראסיק“ ולא שמרה את חוקה לתת אות כי היא קרבה, וכאשר באה מקרוב לא היה עוד מועד להסב את האניה עלבע אל עבר אחר, ותתנפל עליה האניה האנגלית ותהרוס את החלק אשר בה נמצאות המכונות, וישטפו כרגע מים רבים על פני האניה, ותהי כולה לחרדת אלהים, כי המלחים אשר התעוררו פתאם לא מצאו ידיהם ורגליהם להכין את כל ההכנות להצלה, ורוב הנוסעים לא הספיקו לצאת מחדריהם, אך מקצת הנוסעים הצליחו לבוא אל אניות השיט הקטנות, ואולם שתי אניות שיט נהפכו והנוסעים בהן ירדו מצולות, והאניה האנגלית תחת העצר בדרכה להחיש ישע לאניה הנשברה בלב ים כחק וכדת, מהרה לברוח ממקום ההפכה ותעזוב את אנשי האניה בצרתם. לפי ההשערה עולה מספר הנטבעים לערך 380 איש. הקול נשמע כי פקידי הים צוו לתפוש ולשים במאסר את רב החובלים של האניה האנגלית.
* * *
אסון האניה עלבע.
ברלין 22 ינואר (3 פעברואר). ברשימת הנטבעים בעת אסון האניה „עלבע“ נמצאו השמות האלה, אשר לפי ההשערה הם מאחב"י: עליזע מיכֿעלזאָהן, עקיבא אדעלזאָהן, י.מ. ברונזאָהן, אידע ברונזאָהן, גבריאל הירץ, גם שמעון שווייצר וקארל נוסבוים מברלין. – הרעש והמבוכה גדולים מאד באשכנז על האסון האיום, אשר כמעט לא היה כמהו, כי ירדו מצולות כל אנשי האניה זולתי אחדים. אמנם עוד יש תקוה, כי באניות השיט הקלות הצילו את חייהם עוד מתי מספר. לע"ע באה אך אנית שיט אחת אל החוף, ובה תשעה עשר איש אשר נחלצו מצרה, אך כפי הנשמע עוד שתי אניות שיט מלאות אדם צפות על פני הים. עד עתה משוטטים המלחים באניות לבקש את אניות ההצלה (רעטטונגסבאָאָטע) האלה, ועוד לא השיגון.
ברלין 22 יאנואר (3 פעברואר). מכה"ע Central neus מודיע: עד השעה הששית בבקר (ביום ה' לשבוע העבר) עברה האניה „עלבע“ את דרכה בשלום בלי פגע. אך בשעה הששית התחולל רוח סועה וסער. הגלים ומשברי הים התנשאו ויטלטלו את האניה כקליפת אגוז. הבקר היה בקר עבות. פה ושם נראו בעד הערפל מאורות ופנסי האניות העוברות. האניה „עלבע“ העלתה לפידי אש ומשואות, למען הודיע לאניות העוברות, כי היא קרובה. בשעה הששית לערך, ראה האיש הצופה בעד השפופרת בראש האניה, כי אנית קיטור אחת אשר מדת גדלה לערך 1500 טאָננען הולכת וקרבה. אז העלתה האניה „עלבע“ מנורות ואש מתלקחת, למען הודיע לאנשי האניה ההיא, כי עליהם להזהר לבל יפגעו בה, אך אנשי האניה ההיא כמו לא שמו לב אל כל האותות האלה. האניה האחרת לא סרה מדרכה, ותרוץ ארח הלוך וקרוב אל האניה „עלבע“. לפתע פתאם נשמע קול רעם אדיר כפטיש יפוצץ סלע, האניה האחרת התנפלה על „עלבע“ לפאת רחבה ותעש בה פרץ נורא והמים שטפו כזרם חזק וימלאו בשאון דכים את החלק הגדול והראשי של האניה אשר שם המכונות וכלי הקיטור, האפנים והגלגלים. אז החלה האניה הנשברה לשקוע ולרדת הלוך וירוד. כמעט כל הנוסעים ישנו אז את שנתם, כי הקור היה חזק מאד, ואיש לא יכול לשבת על מכסה האניה, ויחרדו פתאם ממשכבותם, ובבהלה נוראה חשו אל המכסה כמעט ערומים בלי לבוש. לחנם עמלו ויגעו הפקידים לשים סדרים במהומה, במבוסה ובמבוכה הנוראה אשר פרצו מכל עבר. הנוסע אשר הצליח להנצל בארח פלא, האָפֿפֿמאן, מספר: מן האניות הקטנות הקשורות אל האניה עלבע למען הציל את הנוסעים לעת מקרה ופגע, הוסרו שתים, והנוסעים באו בהן למען החלץ מן המהפכה. אך האניה האחת טבעה כרגע במצולות, ומכל האנשים אשר היו בה ניצלה אך העלמה אננא באעקער. אחרי עבור עשרים רגעים, בעת אשר הנשים והילדים הובאו אל אניות ההצלה הקטנות, ירדה האניה „עלבע“ לתהום. אנית ההצלה הנושאת עשרים איש נקלעה כשש שעות על ידי הגלים בלב ים זועף, ובאחרונה ראו אותה אנשים האנשים Wildflower ויאספו אליהם את הפליטים האלה.
* * *
שבר גדול בלב ים.
(נ"ס) … החלק הנוטה לפנים אשר באניה הגדולה, המתגאה בגאון עוזה, התנשא, בעת אשר החלק אשר מאחוריה שקע תחת משא הגלים המתפרצים, כחיה אשר פגע בה כדור מות, והיא מחלפת כח לקום עוד הפעם בטרם תוצע חלל. זעקה גדולה ומרה פרצה מן האניה הצפויה לאבדון. אחרי כן צללה האניה בתהום אשר תחת הגלים השחורים. היא צללה, כמו לא היתה ולא נבראה מעולם.
אך אנית שיט אחת קלה עם מתי מעט פליטי המהפכה נמלטה. לולא הצילה האניה „ווילדפֿלאָער“ את הסירה הזאת, אזי לא נשאר לנו כל עד להעיד לנו ע"ד המהפכה, זולתי אנשי האניה „קראסיע“ נושאת פחמי האבן. ומי יודע אם אז היו אנשי האניה ההיא חושבים לנכון לבוא ולהגיד עדותם, אשר על נקלה נהפכה להודאה על עון ופשע, לעשות את המעידים עתידים לדין קשה. אז אולי חלפו גם הזכרונות ע"ד הרגעים האחרונים של ה„עלבע“, כאניה ההיא בכל גאונה וגאותה. היא לא היתה האניה הראשונה אשר אבדה בדרך הזה בלי שם וזכר. אומרים אמור, כי גם על אנית הנוסעים האמריקאנית הגדולה “Prasident„ עברה כוס כזאת, כאשר חלפה ואינה, ודבר לא נגוב אלינו על אדותיה.
בבהלה ובצר רוח נקראות ונבלעות כל הידיעות ע"ד המקרה הנורא. אמנם הזהירות הפשוטה תעיד לקבל את כל השמועות האלה בספק גדול ובתור השערה לבד, בטרם יתבררו הדברים ע"י חקירות השופטים בדרך המלך. באמת נוכל לאמר, כי מה"ע האשכנזים מצטיינים בדבר הזה במתינות יתרה. אך מיויען, מפאריז ומרומי נשמעו קולי קולות, המגוללים את האשמה בעד האסון האיום הזה על כל אנשי האניות האנגליות. מכ"ע האנגלים משיבים ומשליכים שקוצים על מנהלי האניה האשכנזית. גלוי ונראה הדבר, כי על דרך חלקלקות עומדים בעלי הריב האלה.
דבר אחד הוא עלה מכל ספק, וזו היא נקודת האורה בתמונה הכהה. הדבר הזה הוא אמץ לב רב החובל האשכנזי. הוא עמד על גשר המפקד, ויהי הראשון אשר ראה את כל אימת הסכנה; המות היה נטוי על ראשו, בלי כל יכלת להמלט ממנו, נותן צו ופקודה נמרצה במנוחה, במתינות, בדעה צלולה, עד הרגע אשר בו ירד מצולות, הוא ואניתו גם יחד. אדם נותן בים דרך לעמל יולד, ואולי גדול עמל חייו מעמל חיי כל איש זולתו, ואין לשער מלאכה יתר קשה מן המלאכה הזאת לנהל אנית נוסעים גדולה בליל סועה וסער דרך התעלה, בעת אשר הקור מגיע לתשע עשרה מעלות. רב החובל גאססעל עשה את חובתו עד הרגע האחרון, ומותו הוא ציון נכבד לנפשו ולנפשות כל גבורי הים.
מכל קהל הנוסעים באניה „עלבע“ נמלטו אך שלשה ועשרים איש. ביניהם נמנו חמשה נוסעים ושמנה עשר פקידי האניה ומלחיה. יחס המספר הזה מעורר מחשבות שונות, ומקרא זה אומר דרשוני. ההשערה קרובה, כי פקידי האניה ועבדיהם לקחו להם את משפט הבכורה ויתנו את לבם להציל את נפשם, וידיעתם במוצאי האניה ובמבואיה, וגם עוצם ידם ומהירותם עמדו להם להתגבר על הנוסעים המבקשים הצלה. אם תתברר השמועה, כי מאת אחד הנמלטים אשר כבר ישב באנית [?] בנו מחיקו ביד חזקה, או אולי היתה זאת בגלל אשר הורו המלחים פנים שלא כהלכה בפקודת רב החובל להביא את הנשים ואת הילדים אל העבר השני, ואולי היתה זאת מעשה חמס ואכזריות. מעמד הענינים מחייב, כי עבדי האניה אשר עמדו על משמרתם יכלו להנצל במהרה, יתר מן הנוסעים אשר האסון הבהילם בעודם בחדרי משכבם איש על מטתו. מה"ע האנגלים הם נחפזים ונמהרים יתר מדי בחרצם משפט בענין הזה.
אך הנקודה השחורה בכל החזיון הקודר הזה הוא דבר אנית הפחמים האנגלית. אם אמת הדבר, כי אחרי אשר הסבה באסון ברחה האניה כצל למען העלים את עונה, אם בלי היות בעצמה צפויה לסכנה לא רצתה להחיש עזר לאניה הצוללת כחק וכמשפט, אז אין מלה לתאר בה את כל גדל הנבלה והתועבה הזאת. ואולם, אין חוק, אשר בתקפו יענשו בעד פשעים כאלה, ואולי יעורר המרה הזה לחוק חוקים חדשים ולמלא את החסרון במשפטי האניות ובסדרי המסעות לכל העמים והארצות. ועל אדות הדייג האנגלי, אשר עמד בסירת דוגה אשר לו בקרבת מקום הצרה, ולא אבה לחוש לעזר „יען כי רשתו היתה פרושה“ – ישפטו נא מה"ע האנגלים. אכזריות וטמטום הלב במדה איומה כזאת למראה צרת רבים הם מרגיזים ומבהילים. במלחמה הקשה והאכזריה אשר ילחמו האנשים האלה עם הים על פת לחם גם לבותיהם יתהפכו לאבן.
דורשי רשומות בקשו ומצאו, כי האסונות באניות הקיטור לעוברים ושבים אינם שכיחים ותדירים כאסונות במסעי מסלות הברזל. האיש הנוסע בדרך ארוכה באניות קיטור על פני הים, יש לו יתרון בטחון להגיע אל מחוז חפצו בשלום – מרעהו אשר יסע לימים רבים במסלות הברזל. בכ"ז לא יירא איש לנסוע במסלה גם אם קרה אסון. לפני שנים אחדות, כאשר רבו האסונות במסלות הברזל, נשמע הקול, כי פלוני או אלמוני בחר לנסוע את מסע הטיול במרכבה רתומה לסוסים מאשר במסלות הברזל, אך הדבר הזה הוא חזון יקר ומנהג אנשים יוצאים מן הכלל ופורשים מן הצבור. ואולם לעמת זה קרוב הדבר לשער, כי אסון האניה עלבע תשיב, למצער, בימים הראשונים, לבות רבים מן התשוקה לנסוע למרחקים באניות על פני הים. פעולת אסונות בים חזקה מאד על כח הדמיון. הן אמנם לפי ההשקפה הראשונה – מוחלפת השיטה. המקום אשר שם היה אסון גדול במסלת הברזל, הוא מקום בהלות מאין כמהו, אם מתחת עיי המפלה מוצאים חללים ומובסים, ואנקת הפצעים ויללת הכואבים עולים עד לב השמים, אך לאט לאט ובעבודה רבה יטוהר גיא ההרגה ונשבתו עקבות עמק הבכא. ואולם אסון אניה יפרוץ כחזיז, מהר יחלף מחזה הבלהות, והים ישא את המון גליו השקטים על פני כל האסון. אמנם בזה צפונה סבת האימה, בהפך הזה אשר בין אנקת המות הנורא ובין מנוחת עולמים.
גם גדול הכאב מצד „בל תשחית“ אם יאבד ויכלה מעשה חרשת אמנים ומפעל ענק כאנית נוסעים חדשה, כל דבר נפלא ויקר אשר המציאו האומניות החדשות בו נפגשו. תעודת האדם בתבל היא לרדות בטבע ולכבוש אותו, ומה גדול „הכיבוש“, בנסענו על פני הים הגדול והנורא באניה נהדרה ומרווחת כזאת. האמריקאנים יקראו בלעזי שפה את הים האטלאנטי בשם „הנחל הגדול“, אך יש רגע אשר אז יתהפך הכיבוש למפלה נוראה ואיתני הטבע דורשים את משפטם.
אחד הסופרים האמריקאנים הגיד, כי הנסיעה במסלות הברזל היא „החוצפא היתרה“, אשר נזרקה בבני האדם בעת החדשה, ואולם אפן הנסיעה בחפזון על פני הים האטלאנטי הוא חוצפה גדולה עוד הרבה יתר. על מסלת הים הזאת המלאה תנועה והמון כרחוב נאלעווקי, צועות האניות ברב כחן בסערת עז, כי התחרות הנוראה תרדפן ותעש להן כנפים, ובהתחרות הזאת מונים לשעות וגם לרגעים. מי שהוא עז ומהיר ושואף קדימה וסוער ומתפרץ בכח גדול יתר מחברו, לו יש תקוה להוריד תהומות את כל אשר יפגוש בדרך. אסון ה„עלבע“ בא, כמו שאנו רואים לפעמים, כי עגלת כדי שכר ממהרת לנסוע ועוברת לפני מרכבת הטראמוויי על פני שביליו, בעוד אשר המרכבה תרוץ ארח הלוך וקרוב. לפעמים יצליח הרכב הממהר לעבור בעוד מועד, ולפעמים לא יצליח. גם במקרה הזה לא הצליח אחד הרכבים.
מה נורא היא רשימת השמות הארוכה של הנוסעים אשר ספו תמו. בדמיוננו נשוה לנגד עינינו את אנשי האניה לפלגותיהם. הן זה הוא עולם קטן עיר בפני עצמה. הנוסעים במחלקה הראשונה, אשר יפטירו בשפה אם המרבדים אינם רכים די צרכם והמאכלים לא יערבו לחכם כמו בבית המזון הראשון במעלה בעיר גדולה; הנוסעים במחלקה השניה המתאספים יחד לצחק בשחוק הסקאַט, והנוסעים במחלקה אשר תחת המכסה, הסגורים כעדר בתוך הדברו ומבקשים אך פנה קטנה לשבת או לשכוב ולישן שנתם. פה ושם סובבים המלצרים, מנופפים את מטפחותיהם ונותנים אות בחצוצרותיהם ובקרניהם, ובאחרונה מחנה העובדים והפועלים באניה, הפקידים והמלחים המשרתים בבית-המכונות הזה הצף על פני המים הנקרא בשם „עלבע“. איש איש מהם מלא דאגה ותקוה, איש איש חרד על שלומו וטובתו, איש איש שואף להגיע אל מטרתו.
אך משגיח המכונה באנית קיטור קטנה לחץ בידו, אשר אולי היתה קפואה מקור, על כפתר אחד בכח גדול יתר מדי או פחות מדי, והנה הקיץ הקץ.
רק שאון המים בדכים ומעט אבעבועות עולות כקצף על פני ים יגידו לנו: פה היתה האניה „עלבע“.
* * *
חזות הכל.
אסון טביעת האניה „עלבע“ העציב מאד את לבות אחב"י. אין כמעט אניה אחת בין האניות השטות מן נהר העלבע או הוועזער לנויארק אשר בה לא יסעו אנשים מאחינו לארץ החדשה. ביחוד רב כח ברעמען למשוך אחריה המונים המונים מבני עמנו, יען כי חברת בעלי האניות „נארדדייטשער ללויד“ מפיצה קריאות והודעות גם בשפת יהודית מדוברת, והסוכנים מודיעים ע"ד תקונים וסדרים, מעון וחילוף כסף וכל ידיעה נכונה למסע, ע"כ היתה ברעמען למקום הקיבוץ הראשי לנודדים מבני עמנו. מה"ע הברלינים מודיעים, כי כאשר שמעו הנודדים הנכונים לדרכם א דבר האסון אשר קרה את האניה „עלבע“ נחה עליהם רוח כהה, ורבים מהם שבו מחפצם ולא יאבו עוד לנסוע הלאה.
"הצפירה", שנה עשרים ושתים, מס' 19, 3 בפברואר 1895, עמ' 2; מס' 20, 4 בפברואר 1895, עמ' 1; מס' 25, 10 בפברואר 1895, עמ' 2; מס' 37, 24 בפברואר 1895, עמ' 2. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 