טריפולי המערבית.
(מסופרנו המיוחד)
בשבוע שעבר בקרנו הצי האדיר העותמני „אלחמידיה“. ומה מאד גדלה שמחת יהודינו, כי זאת הפעם הראשונה שרואים כי פקידי הצי נותנים כבוד גם ליהודים חבריהם המשתתפים באנית-המלחמה כיתר כל העותמנים בלי הבדל. בבוא הצי אל החוף עלה העם בהמון רב בסירות-דוגה לבקרו. למחרת היום ההוא בקר מ"מ החכם-באשי שלנו ובני-לויתו את הצי ונתקבלו בכבוד גדול ע"י רב החובלים כבוד ראג'ב ביי. תלמידי ה„תלמוד תורה“ שבאו לשם שרו בעברית את השיר הלאומי וגם שירים אחרים בתורקית. וכל השומעים שבעו מהם ענג רב. אח"כ קם בן-עמנו מר סלומון אפנדי ברבי , „מולאזם“ בבית-דין-לברורים (אסתאנאף) וישא מנאם יפה בשם אחיו היהודים, וזהו תכן דבריו:
„לפנים, ראינו כפעם בפעם פקידים נכרים מבקרים את הצי הקדוש הזה ומתקבלים בכל כבוד, בעת שאנו היהודים לא זכינו אף פעם אחת לכבוד זה. אולם, היום שמחים אנו מאד לראות כי גדל כבודנו בהופעת פקידים חביבים שבראשם עומד מנהל יקר-רוח הוא כבוד ראגב ביי, שנושא דגל הירח היקר המתנופף ברב פאר על תורן הצי המבורך הזה… הנותן תשועה למלכים הוא ישמור וינצור את אבינו מלכנו מחמד רשאד ה' וירומם את קרן הממשלה העותמנית יר"ה. יחי מחמוד שבקת פחה! יחי ועד האחדות וקדמה! יחי פחת עירנו אברהים פשה! ומי שבירך והציל את תיבת נח וצאצאיו ממי המבול הוא יברך וישמור את ראגב ביי ואת הצצי הזה מפגעי הים (קריאות: אמן!) מכל צרה ונזק יצילהו (אמן!) ידו בערף אויביו (קריאות אמן! ומחיאת כפים)…
על הנאום החם הזה ענה ראש החובלים ראגב ביי כמעט בהתרגשות עצומה:
„הדברים היוצאים מקרב לב עמוק – אמר הוא – נכנסים אל הלב! בטוח אנכי באומן-רוחם של היהודים ובישרת לבבם. אנכי מביע לכם תודה עמוקה על אשר כבדתם את הצי בבקורכם החשוב; וברצון גדול נשיב לכם ביום המחרת את הבקור הזה…" (מחיאות כפים בהתלהבות).
ביום הראשון לשבוע באו כל היהודים אל הנמל הרגיל לקבל את האורח הנכבד ולהביאו לבית אחד מסוחרינו הנכבדים, מר מסעוד רכאח, סגן במגליש העיריה. אולם רב החובלים בא מנמל אחר ונכנס העירה במרכבה רתומה והחל לשאול ולדרוש: „איה בית החכם-באשי?“ … כשמוע נכבדי היהודים, החישו מיד אליו ויביאוהו לבית מר מסעוד רכאח שקבלהו בכבוד גדול כראוי לו. כשעה שלמה ארכה ביניהם השיחה בידידות היותר גדולה, ובקומו לצאת פנה ראגב ביי אל הנמצאים שמה ויאמר: „אנו בטוחים שראשי מדינתנו נוכחו לדעת ולהכיר את אמן-רוחם של היהודים למדינתם, והממשלה מצדה בטוחה היא בנאמנות היהודים יותר מהזולת…“
משם הלך לבקר את בית-הספר של האליאנס, וישבע ענג רב בראותו את כשרונות הילדים העברים, שאותם בחן בתורקית ובצרפתית, והוא פנה אל המלוים אותו ויאמר: „אנכי הנני קשור לעבודת הימיה על משך חמש עשרה שנה. והריני מקוה כי בגמר הזמן הזה אמצא, שהתלמידים האלה השיגו כבר משרות גבוהות בצבא…“.
דבריו אלה נתקבלו ברעש של מחיאות כפים.
אח"כ בקשהו מ"מ החכם-באשי להועיד יום אחד לבוא אל המשתה שיערכו לכבוד הצי. ורב-החובלים הבטיח לבוא ביום החמישי לפני הצהרים.
ביום החמישי נערך המשתה בבית-הספר תלמוד תורה שהוא מקום מרווח ורחב-ידים. הבית והחדרים היו מקושטים בענפים ופרחים ובדגלים עותמנים. ראגב ביי בא אל המשתה בלוית מנגנים של תזמורת הצי. גם פחת עירנו והרבה מנכבדי הממשלה באו לכבוד החגיגה והבית כלו נתמלא עד אפס מקום מפקידי הצי ומאורחים. גם תלמידי הת"ת והאליאנס עמדו בחוף בשורה אחת וינגנו וישירו בעברית ובתורקית בלוית המנגינה במקהלה אחת ובטון נעים מיוחד שמשך את לב הסועדים עד שרובם קמו ויצאו החוצה והביעו את רצונם בקריאות „הידד!“ … הסעודה שנערכה אח"כ היתה בטוב טעם ובסדר כ"כ יפה, עד שפנה כבוד הסונא פשה, ראש האזרחים, ויודה למ"מ החכם-באשי לאמר: „נצחתם אותנו! לו ידענו זאת קודם כי אז חלקנו לכם משתה, אולם עתה נלמד מכם הסדר וההנהגה… אגב – הוסיף השר – הגידו לי מי היא המבשלת ומה הם התבלין כי נחוץ לי לדעת לעת הצורך…“
בעת הסעודה נאמו נאומים יפים ונלהבים והנואמים היו: פחת עירנו; מר מאיר לוי, מנהל ביה"ס לאליאנס; מר סלומון אפנדי ברבי, מר מחמד אפנדי אתורקי, עורך העתון „תעמים אלחוריה“. המשתה ארך כשלש שעות רצופות. אחרי המשתה יצאו הקרואים שמחים וטובי לב ובידיהם נשאו פרחים ושושנים, והתזמרת נגנה לפניהם מהת"ת עד חוף הים. ולא אוכל לתאר את הרגשות העדינות שהרגשנו אנו היהודים באותם הרגעים. הרושם היה כ"כ חזק עד שלא נוכל לשכח אותו לנצח.
ורוצים אנו לקות כי הדבר הזה יחזק את ברית האהבה והאחוה עם שכנינו המושלימים, והאדוקים שבהם לא יוסיפו להציקנו עוד בהבינם סוף סוף כי אחים אנו להם, וכמוהם גם אנו רוצים בשלומה של מלכות תוגרמה הרוממה יר"ה!
טריפולי, אב אתתמ"ג מרדכי כהן.
"הצפירה", מס' 203, 15 בספטמבר 1911, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 