מכתבי סופרים.
[…]
אדעסא. 25 אוגוסט. – הנוסעים העברים אשר שבו לעירנו מאה"ק באנית הקטור ביום שבת י"ח לחודש מנחם אב (10/22 אוגוסט) ספרו לי גם בקשוני להודיע במכה"ע, כי באניה ההיא נסע מחוף קונסטנטינופול לעיר אדעסא איש עברי ישראל קרייצמאן אשר על פי מראהו ותואר פניו היה בן 40-45 שנה. ביום הששי בערב אור ליום י"ח מנחם אב, בנסעו על האניה חלה לפתע פתאום מחלת הקדחת (את המחלה הזאת קראו בשם רב המלחים ועוזריו אשר בדקו את האיש הזה אחרי מותו) ואחרי שעות מספר השיב לאלהים רוחו לעיני כל הנוסעים. לפני מותו הגיד להאנשים אשר עמדו סביביו כי יש לו אשה וששה ילדים בביתו ובקש אותם להודיע את דבר מותו בתוך קהל רב למען אשר תגיע השמועה המעציבה הזאת גם לביתו וילדיו. כאשר מת האיש חפשו פקידי האניה בצלחת בגדיו אולי תמצא תעודת מסע או איזו תעודה אחרת אשר תוכיח את שמו ושם משפחתו ואיה מקום מושבו, אך לא מצאו כל תעודה, ואז קראו בשמות מעל הספר אשר בידם את כל שמות האנשים אשר קבלו על האניה לחם בקונסטנטינופול בנסעם לאדעסא והנה בתוך כל הנוסעים אשר ענו על קול הקריאה נפקד הנוסע ישראל קרייצמאן, ואז נוכחו לדעת כי הוא המת.
אחד מן הנוסעים העברים חפץ לשלם לרב המלחים 50 רו"כ למען אשר יובילו את המת עד חוף אדעסא, אך הוא מאן לעשות את הבקשה הזאת ויצו לפקידיו לחבוש את המת בסדינים לבנים (אשר נדב כל אחד מן הנוסעים העברים את סדינו בעד תכריכי המת) ואחרי כן עטפוהו במחלצות עבות, שקים עם אבנים כבדות קשרו אליו בחבלים חזקים וישליכוהו במצולות ים, בשעה 1 אחרי חצות הלילה, ליל השבת. שנים מן הנוסעים העברים, אשר ראו בעיניהם את פרשת האסון הזה, השאירו לי את שמותיהם ומקומות מושבם למען אשר יקחו מפיהם עדות נאמנה על אמונת המקרה הזה ותוכל אשת המת להסיר מעליה את כבלי העגון ולא תשב כאלמנה חיה עד קץ שני חייה. והנני פונה בתחנה ובבקשה אל כל עורכי מכה"ע העברים, כי יעשו צדקה וחסד עם אלמנה אומללה מבנות ישראל ויעתיקו את הודעתי ואת בעליהם. מי החפץ לדעת את מושבות שני העדים יכתוב אלי ואנכי אשיבנו דבר. האדרעסא אלי: […].
בן-יעקב.
"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 195, 10 בספטמבר 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 