כחה של אנגליה
האמיריה האנגלית פרסמה בעתוני לונדון אגרת ארוכה, מבארת היא בה מה עשתה הימיה האנגלית מיום שהחלה המלחמה הארפית הכללית ועד היום. אגרת זו הכתבה במלים מדודות, שאין בהן אף קורטוב של התפארות נפוחה, נותנת מושג נאמן באמת מכחה העצום של אנגליה על הים ומבארת למדי, מדוע אין איש באנגליה מסופק בסוף נצחונם של האנגלים.
האגרת הזאת אומרת בקירוב:
ראשית מעשיה של האמיריה האנגלית היתה, בו ברגע שהוכרזה המלחמה בין אנגליה וגרמניה, לתפס את כל האניות המסחריות של הגרמנים בכל מקום שהם. פקודות ניתנו מיד לכל הנהלות הימיה האנגלית באנגליה עצמה ובמושבותיה כלן, ומיד הושם עקול על יותר ממאתים ושלשים אניות גרמניות, קטנות וגדולות, שהן שבעה למאה מהימיה המסחרית הגרמנית.
בה בעת נשבו גם כעשרים אניות אוסתריות, שהן עשרים למאה מהימיה המסחרית האוסתרית.
יותר מחמש מאות אניות גרמניות הספיקו להנצל לנמלים לעלנים, ואולם לפי חקי העמים חייבות הן להשאר בנמלים האלה עד לסוף המלחמה אם אין הן רוצות שיתפסון האנגלים, ובזה עוד עשרים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית מוסגרות הן ואין להן כל אפשרות לבוא לעזרת ארצן. עוד חמשה למאה מימיה זו נשבו על ידי האנגלים במשך נסיעתן ממימי המרחק לארצן חזרה, זאת אומרת ששנים ושלשים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית (כמעט שליש) עומדים הם תחת השגחת האמיריה האנגלית.
אז החלה פעולתה של ימית-המלחמה האנגלית. בראשונה נסגר מעבר דובר-כלה, בין אנגליה וצרפת. אחר כך נשלחו אניות-משמר רבות לצפון שוטלנד, עד לאיי שטלנד ומשם – עד לגדות נורגיה, ובאופן זה נסגר הים הצפוני כליל גם מצדו הצפוני. ספינות-מלחמה גרמניות הרהיבו אמנם עוז לשוטט עדיין במימי הים הצפוני, ואחדות מהן נגעו גם בשפת-הים האנגלית ותפזרנה פצצות במימי התמזה. אך האניה האנגלית „אמפיון“ הטביעה במצולות שתים מאניות-המלחמה הגרמניות ומאז לא העיזו הגרמנים יותר לגש עד אנגליה; אכן, ה„אמפיוון“ עצמה פגעה באחת הפצצות ההן ותטבע. בין הנטבעים של אניה זו נמנו עשרים מלחים גרמנים, שהצילום האנגלים מעל האניות הגרמניות אשר צללו.
לאט לאט נתקרבו אניות המלחמה האנגליות בשטה ובהדרגה למימי גרמניה עצמה, עד שחגרו לה חגורה אמתית, שהחלה בהולנדיה וגמרה בדניה. בכל הים הצפוני, זאת אומרת בים היחיד אשר ממנו לגרמניה חלון פתוח אל העולם הגדול, לא נמצאה יותר אף אניה גרמנית אחת. המבורג, ברמן, אמדן – אלה שלשת הנמלים הגרמנים הגדולים, ושיום-יום היו יוצאות מתוכם ונכנסות לתוכם חליפות לא פחות מארבע מאות אניות ליום – נשארו סגורות ומסוגרות כיריחו בשעתה, אין יוצא ואין בא.
בחמשה עשר אגוסטוס, כשנתברר להצי האנגלי, כי עיקר המטרה האנגלית – הפסקת כל יחס מסחרי בין גרמניה והעולם הגדול – הושגה כבר וכי אניות המלחמה הגרמניות אינן מעיזות להתראות במימי הים הצפוני, השתמשו האנגלים בערמה קטנה: החלו להתרחק מקרבת הים הגרמני, ממבלי שבטלו את החגורה השומרת על מוצאות גרמניה הימית.
בינתים יצא צי אנגלי, וילכד את האי סמואה, גאונה של גרמניה באוקינוס השוקט. צי אנגלי רדף אחרי אניות-המלחמה הגרמניות בים הסיני, אשר רצו להרעיש את חופי הודו, ויבריחן עד לנמל קיאו טשאו הגרמני (במדינת סין), ושם הסגירון עכשיו היפנים. צי שלישי הרעיש את נמל דאר-אלסלאם באפריקה המזרחית הגרמנית. צי רביעי באוקיאנוס האטלנטי את האניה הגרמנית הגדולה „קיסר וילהלם הגדול“. צי חמשי הבריח בים התיכון את האניות „גבן“ ו„ברסלו“ והטביע אנית-מלחמה אוסתרית בקרבת קורפו.
והיום – חפשים הם כל הימים מאניות-מלחמה גרמניות, ואפילו אניות מסחר גרמניות אינן משוטטות על פניהם. גרמניה הימית סגורה לגמרי, המבורג וברמן צועדות בצעדי ענק לעמת המשבר והרעב ואניות המסחר והנוסעים של אנגליה, במספר שלשים אלף, מתמידות הן לערב מערבן ולהתמיד יחסה של אנגליה עם כל מדינות העולם.
זהו כחה של אנגליה, כחה האדיר על הים, שלא היה כמותו בעולם מלפנים ועד היום. ואם לכחה זה, אשר הציל גם את חפי צרפת מתקיפות האניות הגרמניות, נוסיף גם את כח הים של רוסיה ושל צרפת, ישערו הקוראים על נקלה מהו הכח הימי העצום הזה ומה זאת אומרת כשאנגליה מכריזה, מתוך פיהם של אסקית וגריי, „גרמניה תשלם את הוצאות המלחמה עד להפרוטה האחרונה“ …
במלחמה ארפית זו – כחה של אנגליה הוא אשר יכריע הכף!
ימים אחדים אחרי-כן הודיעה ממשלת גרמניה בקולי-קולות, כי אוירון גרמני, אשר התנשא על פני הים הצפוני, מצא שהים הזה חפשי כלו מאניות האויב, כי האנגלים אינם מעיזים לקרב אל חפי גרמניה, כי אניות המסחר תוכלנה שוב להחל בפעולתן המסחרית.
להודעה זו חכתה האמיריה האנגלית, ומיד ניתנה פקודה להצי האנגלי להראות להגרמנים שאין לזלזל בהבריטים.
הצי האנגלי מהר למימי גרמניה היותר קרובים, ובהגיע חלוציו לאי הלגולנד נודע להם כי אמנם יצאו אניות-מלחמה גרמניות רבות מחוץ לתעלת קיל ותשוטטנה הלך ושוב לארך חפי גרמניה בין דניה בצפון והמבורג-ברמן בדרום.
ויפקד האמיר האנגלי להצי לתקף מיד, ובפתאמיות מרעישה, את האניות הגרמניות. הדבר קרה באשמרת הבקר, ערפל עבה הסתיר קצת את מעשי האנגלים ולא יכלו הגרמנים לדעת מה מספר האניות האנגליות – אם רק אחדות או צי עצום. לכן לא נמלטו בעוד מועד, בקוותם להטביע את האנגלים.
אך האנגלים הגיחו על האויב כל כח ועד הצהרים נגמר הכל:
ארבע ספינות גרמניות גדולות ושלש קטנות נטבעו לא רחוק מהאי הלגולנד, אניה גדולה החלה לעלות באש ושאר האניות, שנזוקו כלן, נמלטו לתוך התעלה.
מאז לא נתגלו יותר כל ספינות גרמניות של מלחמה במימי הים הצפוני.
"האור" (לפנים "הצבי"–"השקפה"), שנה שלושים ושתיים, מס' 34, 8 בספטמבר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 