אסון האניה "גנרל סלוקום" – 1904

 ספינת הקיטור "גנרל סלוקום". איור מאת Samuel Ward Stanton, שנה: 1895. המקור: ויקישיתוף

האסון בנויארק.

נוראות הן השמועות הבאות מנויארק ע"ד אסון האניה הידועה. הפרטים מרגיזים לב ומדאיבים נפש. מיום ט"ו מודיעים בט"ג אל מכ"ע הפרנקפורטי כדברים האלה: כל הלילה ראינו מחזות איומים ומרעישים ברבע הנקרא „אשכנז הקטנה“ ברחוב הששי, שם נקבצו אלפי איש ליד בית תפלה מרקוס ומעון הכהן, ובקול בכי ואנקה בקשו לשמוע חדשות ע"ד הנפשות האהובות להן, אשר לא ידעו עוד אחריתן. רק לעתים נשמעו גם קריאות שמחה בתוך היללה הגדולה, בשוב אחת הנפשות שנחשבה בין קרבנות האומללים. גם גדול מאד הלחץ ודחק אדם רב לפני בית-המתים הגדול ברחוב הכ"ו, ועל השוטרים היה לאחוז בתחבולות למנוע מקרי אסון, כי המונים המונים פרצו בכל פעם את מחיצת הצבא המפקח על הסדרים. מאפס מקום לכל המתים בבית הוצעו גופות המתים המובאים בסירות – ברחוב.

עוד לא נודע ברור כמה מספר הקרבנות, עד כה נמצאו חמש מאות ושלוש גופות אדם, ואין ספק כי כמה וכמה נמצאים עוד תחת מכסה האניה שנפל תחתיו וגם במים. מכל הילדים שהיו באניה אבדו שני שלישים ומן הגדולים – החצי. איזה מן המודיעים חושבים מספר האובדים יותר משש מאות. ה„זורנאל“ אומר, כי אי אפשר לערוך מספרם בפחות מתשע מאות. ה„אוארלד“ מונה מספרם לשבע מאות. שש מאות נפש חסרות לע"ע ומאה ועשרים נכרו בבית המתים. על יד הבית הזה שוכבים כמאתים וחמשים בבתי החולים. לפי דעת הרופאים אבדו כמעט כל המים ע"י שריפת להבות אש, וזה אות, כי האניה בערה במהירות עצומה כקש יבש והנפשות שנמצאו בה כבר מתו בטרם נפלו הימה. עדי ראיה מודיעים, כי חגורות הצלה לא היו במדה מספקת, והמעט הנמצא לא היו ראויות להשתמש בהן. נשים נאבקו על תחבולות ההצלה האלה. ובעוד הן נאבקות והחגורות נקרעו לשנים, ואז נראה כי תחת להיות ממולאות בעצי פקק היו ממולאות רק בשביבים ונסר של פקק. אחד הנוסעים חפץ להוריד המימה סירת-הצלה ויכרות את החבל המחזק אותה אל האניה, אך הסירה היתה קשורה עוד בחוטי ברזל ואי אפשר היה להפרידה בשעת הסכנה ההיא.

הנשיא רוזוועלט הביע בט"ג לכהן האאס את רגשי צערו והשתתפתו. לכהן הזה אבדו אשה, בת, חמות, גיסה ובת אחיו  והוא עתה חולה מעצב רעה ויגון. לסוחר מנעלים פֿריץ רייס אבדו אשתו וארבעת ילדים. לאשה דאֶרינג, אשת מטיף בבית-האסף לאורחים האשכנזי, אבדו שני ילדים ובעצמה נפצעה קשה. לבעל משרפות שכר, אוגוסט לעמבעק, אבדו, כנראה, אשתו וששה ילדים. ברנהרד מיללער הוצל, אך אשתו וארבעה ילדים מתו. בבית אחד ברחוב השלישי תהיינה עשר הלויות.

עד היום הובאו במאסר ששה אנשים. שר המחוז זשעראָם הודיע, כי יעניש את הנאשמים כדי רשעתם. בעוד אנשי האניה השרופה לא מלאו חובתם כראוי או הכו בתמהון, הצטיינו אחרים בגבורה ובהחיש עזר בשעת הסכנה. אחת מבנות אירלאנד, אשר זה לא כבר באה ותהי משרתת בבית החולים אשר ב North Boothor Island התנפלה ארבע פעמים לתוך המים הזדונים להציל את הילדים האומללים. עוד משרתת אחת אשכנזית, מצוינת בשחיתה, הצילה חמשה ילדים. גם השוטרים עמלו הרבה להציל ולהושיע, ושוטר אחד טבע במצולות. רבים מהם בראותם כי לא יוכלו להקריב את סירתם אל האניה, כי המקום סביב מלא גויות, קפצו המימה וישחו עד האניה הבוערת ויוציאו משם נשים וילדים. בודק המתים, בעררי, מודיע, כי האש פרצה בחדר האוסם שאצר בקרבו הרבה שמן וסממני צבעים. יש נוסעים ששמעו גם קול פרץ בשעת הדליקה.

בט"ז יוני בבוקר הודיע משגיח בית הפקודות ברוקס, כי לפי השערתו עולה מספר המתים לאלף איש, יען כי אחרי חצות הלילה עוד נמצאו הרבה גויות אדם. שלשה יורדי תהומות (טויכער) עסקו בעבודה ויעלו בלי הרף גויות מתים מתהומות מים. גם ממקומות אחרים הביאו הגלים גופות אדם.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 134, 24 ביוני 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s