שבר אניה בלב ים

על דבר האניה „וויקטוריה“ אשר נשברה בתוך הים ביום 1 אפריל מספרים מכה"ע את הפרטים האלה: „באניה הזאת היו עד תשעים נפש. ביום הראשון לחדש אפריל בשעה 3 בבקר העיר קול רעש אדיר וחזק את הנוסעים משנתם, ואחרי כן נשמע בשניה קול רעש אדיר גדול כראשון. גברים אחדים נכנסו אל חדר הנשים ויקראו אותן לעלות על ספון האניה, כי קרה אסון. ברגע הזה, נשמעה פקודת רב החובל, אשר צוה להוריד הימה את הצנות אשר בהן ימלטו הנוסעים את נפשם בשעת הסכנה. חרדת אלהים נפלה על הנוסעים. הנשים התרפקו על בעליהן והתחננה להם כי יצילו את נפשן. אלה אשר למדו ידיהם לשחות במים אדירים קפצו המה, אך כרגע כסום הגלים וירדו מצולה. כל איש ואיש ברך את רעיו וידידיו בברכת הפרידה האחרונה, בראותו כי צרה קרובה ואין כל תקוה להנצל. ורעה עוד מזאת כי האנשים אשר הפחד והיאוש הממום הפריעו את המלחים ממלאכתם ולא נתנו למו להציל את הנאבקים עם הגלים הזדונים, כי רבים קפצו אל הצנות בחפזון ולא חכו עד אשר יורידום המלחים בחבלים ויפלו הימה. בצנה הראשונה ישבו 16 נפש, אך כרגע נהפכה על פניה ורק מתי מספר מהם הצילו על ידי החבלים אשר השליכו להם המימה. בין כה וכה והסער הלך הלך וחזק. ראש האניה נשקע וירד הימה וירכתיה התרוממו על פני הים, והנוסעים אשר נשארו בחיים רצו הנה והנה לבקש להם מנוס ומפלט וכלם כבר נואשו מכל תקוה; אך לאשרם באו לעזרתם אניות שיט מהחוף הצרפתי. לפי ההשערה טבעו בים רק 14 או 16 אנשים. כל המשא הטעון באניה וכל הכבודה אשר בה ירדו מצולה ויאבדו. רבים מהנוסעים הובאו לדיעפפ וליתר המקומות אשר ליד החוף, חצים ערומים  ובידים ריקות ומצבם רע  ומורה מאד. לפי השמועה נפצה האניה בקרב אלי אל אחד הסלעים אשר לרגלי הערפל והאדים לא ראו אותו. זולת זאת לא השמיעה החצוצרה ממגדל המאיר במרום קולה ולכן לא ידע רב החובל את דרכו כי האניה עוברת בקרב דיעפפ מקום המוכן לפרענות.

"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שנייה, מס' 76, 22 באפריל 1887, עמ' 5. וגם: "חבצלת", שנה שבע עשרה, מס' 25, 13 במאי 1887, עמ' 6. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.