על הפרק.
(שאלת הצוללות ותפקידן בעתיד הקרוב. – טיולי הצפלינים ושכלולם).
מעת הטבעת האניה „לוזיטניה“ התעורר, כידוע, משא-ומתן דפלומטי בין גרמניה ובין ממשלת אמריקה, בדבר מלחמת הצוללות. לעתים קבל המשא והמתן הזה צורה חמורה, ומנהלי ההסכמה כבר התכוננו לקבל בסבר פנים יפות את בעלת בריתם החדשה – אמריקה. אך גרמניה לא נבהלה מפני איומיה של ממשלת ושינגטון ולא רצתה לותר אף במקצת על פעולתן החפשית של הצוללות. בראשונה הבטיחה אמנם לאמריקה שצוללותיה תחקרנה ותדרשנה את אניות-המסחר – אם נושאות עליהן סחורות אסורות אם לאו – אך עד מהרה נוכחה הממשלה הגרמנית כי הבטחה זו היא בלתי-אפשרית, מפני שאניות המסחר האויבות מזוינות בתותחים ובעת שהצוללת נגשת לחקירה ודרישה היא מסכנת את עצמה. דבר כזה קרה עם האניה האנגלית „ברלונג“ אשר לא הסתפקה בהטביעה את הצוללת והרגה גם את מלחיה.
אחר המקרה הזה הגישה גרמניה תזכיר לממשלת ארצות-הברית והודיעה להן כי הצוללות הגרמניות אינן יכולות לחקור את האניות והן מקבלות רשות וחפש גמר להטביע כל אניה מזוינת שתהיה ואיזה דגל שתהא עליה. ואז קבל הוכוח צורה חמורה: היחסים בין אמריקה וגרמניה התחדדו וממשלות ההסכמה השתדלו לסכסך עד כמה שאפשר בין שתי הממשלות; העתונים הנוטים לצד ההסכמה החלו לבטא דברים כלפי גרמניה וממשלת ארצות-הברית דרשה ממנה שתחדל להשתמש בצוללות בתור אמצעי מלחמה תוקף.
מובן שגרמניה הודיעה תיכף ומיד כי דבר כזה הוא בלתי אפשרי; היא מוכנה לכל וגם להפסקת היחוסים בינה ובין אמריקה, אך על הצוללות לא תותר, יען כי זהו אחד האמצעים היותר מצוינים שישנו בידיה לתקוף את הצי האנגלי. ומצדה דרשה גרמניה שלא תרשה לנתיניה לנסע באניות המזוינות; כל אנית מסחר מזוינת נחשבת לאנית מלחמה עוזרת והנוסע בה אחראי בעד חייו.
זו היתה התשובה העיונית על התזכיר האמריקני ותיכף אחריה באה התשובה המעשית. הנהלת הצי הגרמני החלה לשכלל את הצוללות יותר ויותר ותודיע באפן רשמי כי הצוללות החדשות (שכבר שמענו אודותן) מתחילות לפעל בכל תקף מיום 29 בפברואר; שום אניה לא תבדק מקודם ורשות נתנה למפקדי הצוללות להטביע, בלי שום חקירה ודרישה, כל אניה מזוינת שתפגשנה בדרכן.
עתה מודיעות לנו הידיעות האחרונות כי הסנט האמריקני קבל ברב קולות את הצעת גרמניה והכיר בצדקת דרישותיה, רק וילסון לא הסכים לזה מפני שהוא נוטה בחבה מיוחדת לההסכמה. השתדלותו של וילסון למשוך את אמריקה לתוך אש המלחמה לא הצליחה עד עתה. מובן, שאין אנו יודעים מה ילד יום ואפשר מאד שגם אמריקה תספח אל אויבי גרמניה; אך גם אז לא יהיה האסון כל כך גדול מפני שאמריקה לא יכולה להזיק לגרמניה באפן ישר. וחוץ מזה עומדת גם יפן מאחורי גבה… השנוי היחידי יהיה זה, ששליחת הנשק מארצות הברית להסכמה תהיה יותר צודקת מאשר עד עכשיו; אמריקה נלחמת גם כעת בגרמניה היות וממציאה היא נשק לאויביה, אבל לא „באפן רשמי“…
איך שיהיה ובימים האחרונים הלכה שאלת הצוללות וקבלה צורה יותר רצויה, לטובתה של גרמניה.
מובן, שתוצאה כזו אינה משמחת ביותר את ההסכמה. העתונות ההסכמתית מדברת בדאגה אמתית על אדות הצוללות. ואפילו העתונים האנגלים המצטיינים באדישות וקר-רוח אינם יכולים להסתיר את דאגתם. הם פוחדים מפני איזו התקפה פתאמית מצד הצי הגרמני כנגד חופי אנגליה. והתקפה זו היא אפשרית מאד. נראה הדבר כי יחד עם מלחמות היבשה הגדולות שתהיינה בקרוב תפרצנה גם מלחמות-ים נוראות. הצי הגרמני הוא, אמנם, הרבה יותר קטן בכמותו מן הצי האנגלי, אבל גרמניה יכלה לכסות את החסרון הזה באיכות ציה ובצוללותיה. בעזרתן יוכלו כחות הים של גרמניה לשבור את אזור ההסגר של האויב ולתקוף את אניות המלחמה השומרות על החופים האנגלים. אמנם קשה לתאר כי הצי האנגלי שרכש לו שם עולם יתקף בהצלחה ע"י הצי הגרמני הצעיר, אך אם נזכור את האניות הגרמניות כמו ה„אמדן“ ה„קרלסרוהה“ ה„מובה“ [?] ועוד, נוכל להאמין כי דבר זה איננו בגדר הנמנע.
אם הצוללות הגרמניות יכלו לעבור את גיברלטר ולהכנס אל ים התיכון, אם הן הצליחו להגיע עד הדרדנלים והים השחור, אז בודאי תוכלנה לתקף את חופי-אנגליה, בפרט בהיותן נעזרות ע"י הצי הגרמני, המרוכז כלו במקום אחד, וע"י תותחי החופים של בלגיה. אך קדם כל דרוש לגרמנים חוף מלחמה בצרפת שישמש להם בתור בסיס ימי נגד אנגליה ובתור מרכז לפעולות הצי בים הצפוני. היתקפו הגרמנים את כלה?
[…]
"החרות", שנה שמינית, מס' 170, 4 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
HMS Baralong
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 