פיליטון קטן.
אנית-המרוץ „האמידיה“.
שמועות סובבות, כי אנית-המרוץ הטורקית „האמידיה“ תפשה אנית-מרוץ יונית, שנמצא בה מלך יון החדש קונסטאנטין בדרך נסיעתו מפיריי לסאלוניקי.
אנית-המרוץ „האמידיה“ פרצה לה דרך בין שרשרת גדולה של אניות-שריון וסירות נושאות מוקשים.
אנית-המרוץ „האמידיה“ טבעה בים שתי אניות יוניות.
באחת: בכל אשר אתם פונים, לימין או לשמאל, תמיד אתם נתקלים באנית-המרוץ „האמידיה“. בכל מקום אתם מוצאים את „האמידיה“, והיא בבחינת „רואה ואינה נראית“, נסתרה ומתגלית, מתגלית ונסתרה, היום אתם רואים אותה בים זה, ומחר – בים זה ומלוא כל הימים כבודה.
לליציני הדור יש כאן מקום להתגדר בו. הם יכולים להתלוצץ בטורקי האומלל ובגוזמאותיו, בשעה שהוא מדבר על דבר „האמידיה“.
אבל להיסטוריון העתיד לכתוב באיזה מן הזמנים ע"ד מפלתה של טורקיה ועל אבדן הממלכה העותומנית בתור ממלכה אדירה, תשמשנה המעשיות המסופרות ע"ד גבורותיה של אנית-המרוץ „האמידיה“ חמר יפה לכמה דפים מעוררי-לב.
מתוך הדפים האלה יתגלו לעיניו כל היאוש והצער והיגון של העותומנים – שאבדו להם חלק גדול מארץ מולדתם וכבוד מחנה-צבא אדיר – והאמונה באנושות, והאמונה באירופה והאמונה בכח הצלחתם.
הנביא מחמד חלץ מהם, והכל יורקים בפניהם. מי שהיה עבד משועבד בקונסטאנטינופול, היוני שלא העיז להרים את ראשו, נהיה היום לאדון במטרפולין הטורקית, והוא שוחק, לועג עתה בעתונים שלו לכל מה שנושא עליו חותם הטורקיות, למחנה-הצבא, לחגים ולכל העם.
ומי לא ימלא פיו שחוק בשעה שהגלגל חוזר לרעה?
באחת: „קיסמיט“, „קיסמיט!“ פירושו: הכל אבד! צריך לכרות קבר בידים ולשכב בו מבלי קוות לכלום ומבלי חכות לכלום.
ופתאום הופיעו הככבים הבודדים, נקודות-האורה המיוחדות: אינוויר-ביי, שוקרי-פחה. הם לא יצילו את הנקרע; אבל הלואי שישיבו ליושנו את הכבוד לכל הפחות.
הכבר פסו תמו הגבורים מטורקיה?
וכככב מזהיר ביליל ישימון הופיעה גם אנית-המרוץ „האמידיה“. קמו הפייטנים והנעימו לה זמירות, קמו הדירווישים ועשו לה כונים, קמו המולים והעריצוה בתפלות ובתשבחות.
וה„אמידיה“ נעשתה קרן-האורה היחידה אשר הבריקה בעלטה הגדולה המקפת והלוחצת והמחנקת את העם האומלל, את העותומנים אזורי-הכבוד מלפנים.
יען כי אינוויר-ביי הוא גבור, אבל גבור אומלל. לראשו לא תענד האגדה עטרות. אין העם סולח לו את מיתתו של נאזים פחה – ושוקרי פחה הלא הוכרח להסגיר את אדריאנופל לאחר הגינו עליה בתוקף של גבורה, שלא נשמע כמותו.
וגם את זה לא יוכל העם לשכוח.
אין שוכחים מפלה אפילו לאחר מלחמת-גבורים, אפילו בשעה שלא היתה ברירה אחרת.
ומה אפוא נשאר לטורקיה? לא נשארה בלתי אם אנית-המרוץ המופלאת „האמידיה“, היוצאת על פני ימים בלילות עם מאורות כבויים, בחשאיות יתרה וכולה סוד ותעלומה כשודדי-ים, ותמיד היא באה בשעת הכושר ותופשת מה שצריך לתפוש. ממלאה היא את חובתה ועושה את שלה, גורמת נזקים לאויב, תומכת במולדת ונעלמת…
ואין איש יודע את מקומו של אותו מגין ומנחם, ואין איש יודע זיק-תקוה זה, מקור-נחת זה – איהו.
נפלה, נפלה אדריאנופול וגם צ'אטאלרז'ה קרובה לנפול. נכבשה יאנינה ועוד מעט וכוס זה תעבור גם על סקוטארי, ואפילו קונסטאנטינופול עצמה אינה בטוחה מפחד רע. הכל נכנע, הכל נשתעבד, הכל – חוץ מאנית-המרוץ „האמידיה“. היא אינה רוצה להכנע, היא צפה על פני ים ולוקחת נקם, היא ממטירה חצים, זקים ומות. כל אלה אותות נאמנים הם, כי לא אבד הכל עדיין. כל שרידי הגבורים נאספו באנית-המרוץ „האמידיה“ וביניהם נמצא האחד, והוא אופיציר-של-ים פשוט, שהוא רוח החיה בכל הגדוד; הוא המעודד והמאושש והקורא למלחמה ומברך את הנלחמים ואורב אל האויב.
אָ, „האמידיה!“ „האמידיה!“
קראתי את הדברים בשוקי קונסטאנטינופול. בבתי-הקהאווה האפלים למחצה מנעימים זמירות לכבודה של „האמידיה“. כמדומה לי, כי אילו היה הלורד ביירון, אותו הפייטן הגאוני בעל הדמיון הנלהב, שנלחם לפנים בעד חירותה של יון, חי היום – מי יודע? אפר שהיה נמצא עתה באנית-המרוץ „האמידיה“ והיה מחבר שירי-הימנון.
הלא הוא אהב את החלשים.
מגן אחד יש ובו תולים את כל תקוות-העם. הוא צריך לעשות הכל, הוא צריך לבוא לכל מקום ברגע הנכון, והפאנטאסיה העממית מיחסת לו דברים הרבה, שלא היו במציאות כלל.
בבתיהם הכהים למחצה יושבים העותומנים האומללים ומעשנים את ה„קאליאן“ שלהם וחושבים בוודאי: מה יפה היה הדבר אלמלי נפל אחד ממלכי הבאלקאן שבי בידי הטורקים – ועוד יותר יפה ויותר מהודר היה זה, אלמלי אירע הדבר במלך היונים החדש, במנצח קונסטאנטין.
ומי אפוא מוכשר לבצע מזמה אשר כזו אם לא אנית-המרוץ „האמידיה“?…
וכך הולכות ומתפשטות ידיעות, טלגרמות בדויות, שיסודתן ביאושו של העם, בתקותו האחרונה, בזיק האחרון…
ש. גוריליק.
"הזמן", שנה שלישית, מס' 74, 11 באפריל 1913, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 