האסון הנורא אשר קרה את אנית הקיטור "וויערא" – 1886

תלגרמות של החברה הצפונית.

[…]

סאראעאוו, 8 אויגוסט. על הוואלגא ליד ראוונא נשרפה היום אנית הקיטור „ווערא“. לפי השמועה מצאו אנשים רבים קץ לחייהם. שר הפלך ופקיד הזשענדארמים נסעו למקום המעשה.

[…]

סאראטאוו, 8 אויגוסט בערב. האנשים אשר מלטו את נפשם מאנית הקיטור הנשרפה „ווערא“ אומרים, כי יותר ממאתים נפש טבעו בנהר ואחרים מהנוסעים נשרפו. האש יצאה מאחת המנורות אשר בתאי המדרגה הראשונה.

* * *

התלגרמות האחרונות.

(אחרי חתימת הגליון)

[…]

סאראטאוו. 9 אוגוסט. הנוסעים אשר עלתה בידם להציל את נפשם מן האסון הנורא, אשר קרה את אנית הקיטור „וויערא“ מספרים את פרטי האסון האיום הזה: האניה „וויערא“ עשתה דרכה כפעם בפעם מעיר אסטראחאן במעלה הנהר וואלגא. אחרי אשר עזבה האניה את כפר „זאלאטאע“ והיום נטה לערוב, העלו את המנורות על האניה. אולם לא בשמן השתמשו להאיר את האניה כי אם בנפט הנוח מאד להתלהב, ומזה יצאה הרעה הגדולה אשר מצאה את האניה. המשרת אשר העלה את המנורות בחדרים של המדרגה הראשונה ראה את האש ראשונה. לפי דבריו, הנה בבואו אל אחד החדרים האלה ראה כי מנורה אחת נשברה והרצפה אשר מתחתה בוערת באש. בראותו זאת מהר אל ראש האניה וישאב מים בדלי וימהר וישב אל האניה וישפוך את המים על המקום הבוער; אולם הלהבה עלתה למעלה ותאחז בתקרת האניה. לקול זעקת המשרת מהר אחד המלחים וינס לכבות את הבערה בהשליכו אדרת על הנפט הבוער להשקיעו, ולא הצליח. המשרת והמלח נתנו קול זעקה גדולה: „אש“, „תבערה“, ויחרידו את כל הנמצאים על האניה. אימה גדולה נפלה על כל הנוסעים, כאנשים אובדי עצות רצו הנה והנה על ספון האניה ופחד המות לנגד עיניהם. סוחר אחד, אשר שמו לא נודע עוד, היה הראשון להראות את דרך המסוכן להנצל מן הרעה. הוא לבש את אדרתו גם את בתי נעליו וקפץ המימה, וכצאן בעדר קפצו אחריו עוד נוסעים רבים מאד לתוך הנהר, אם גם רבים מהם לא ידעו לשחות. רב המלחים צוה להוליך את האניה במהירות גדולה אל חוף סאראטאוו, כי אם גם היה האניה קרובה יותר אל חוף סאמארא השמאלי, אבל החוף במקום הזה גבוה ותלול והנהר עמוק, על כן  פנתה האניה אל החוף השני אשר שם המים קלים והחוף נמוך. אולם הנוסעים לא שמו על לב כי האניה הולכת וקרבה אל החוף  ויהיו קופצים אל המים להציל את נפשם מן האש, אשר הוליך הרוח לעומתם; ועל הספון לא יכלו עוד לעמוד מפני האש והעשן. וגם אחרי אשר בא ראש האניה עד החול אשר על החוף, לא מצאו עוד הנוסעים ישועה, כי ראש האניה היה אחוז באש, על כן יכלו לרדת רק מאחורי האניה  ושם היו המים עמוקים כשתים עשרה אמות; בעת ההיא צוה אחד הנמצאים על האניה להשליך המימה כסאות ושלחנות וכל כל עץ, למען יאחזו בהם הנופלים ולא ירדו מצולה; לרבים היה הדבר לישועה; אולם לאחרים הרע רעה גדולה, כי נפלו החפצים עליהם וימיתום. לאסון הנוסעים לא חדלה המכונה לעשות מלאכתה גם אחרי אשר עמדה האניה על החול, כי גלגלי האניה הרימו מים וחול הרבה מתהום הנהר וישליכום אחור, על כן לא יכלו הנוסעים לעלות אל החול. המכונה לא חדלה לעבוד עד שעה 12 בלילה.


"היום", שנה ראשונה, מס' 153, 22 באוגוסט 1886, עמ' 2; שם, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s