כלי משחית.
רבים מחכמי זמננו, יאצילו מרוח בינתם למ"ע העברים, או יעתיקו דברים מחוכמים משפות אחרות, ולפלא בעיני שלא מצאתי אף אחד שידבר אודת משחיתי-האניות (טארפעדין) אשר בעת הזאת ידם על העליונה, ובין כלי-הקרב היותר יקרים יתחשבו. לכן אמרתי אנסה נא אנכי להעתיק מאמר אחד אשר ידבר אודות הטארפעדין למיניהם, אולי יש קורא אחד ממ"ע „העברי“ היקר, שלא ידע את מהותם ופעולתם, ויברכני ע"ז, כי דבר בעתו הוא.
המשחיתים הנוראים האלה, ארץ אמעריקא מכורתם, כי אנשיה היו הראשונים אשר התגרו אותם על אניות איבה, גם האיש אשר המציא אותם היה אמעריקאני. השם טארפעדא, משאל משם הנחשים העלעקטרים הנקראים „ראיא טארפעדא“ ויהרגו את שנואי נפשם בזרם העלעקטרי אשר יוציאו מקרבם. המכונה הזאת הוכנה על אופן טוב ע"י החכם פאלטאן, הוא האיש אשר המציא גם את אניות-הקיטור. האנשים שהיו בימיו, לא הכירו את רוחב בינתו, ויצחקו בקרבם על המצאותיו, ולא ידעו כי בימים יבואו, ישימו אניות-קיטור בים דרך, ובמים עזים נתיבה, והטארפעדים ישלטו שלטת גם על האניות היותר חזקות. כאשר הובאו הטארפעדים ממלאכת פאלטאן, לפני שר אנית מלחמה אחד מאנגליה, קרא את ממציאה „איש ריק“, נוסעי הים שחקו לעגו על הטארפעדים, ויקראו אותם „דברים לא אמון בם“, פיגול הוא לא ירצה לעם אשר רוח הגבורה שוררת בקרבם, להשתמש במחסה שוא כזה. אמנם, אחרי שנים לא כבירות, נוכחו לדעת, כי לא בצדק שפטו עליהם, ובמלחמה אמעריקאנית האחרונה העלו המתקוממים מדרום אמעריקא, את הטארפעדים על גפי מרומי כלי קרב המשחיתים, ובהם התקנאו גם מלכי הצפון, וישתמשו אתם לרוב. ומהעת הזאת, הכניסו כל מלכי איראפא את המשחית הזה, אל אוצרות כלי קרב שלהם, וזה כעשר שנים יעמלו חכמי-מלחמה האיראפים, להגדיל את כוח המשחית האיום הזה.
הטארפעדאס יחולקו לשתי כתות: למחסים ולמתנפלים. המחסה, ינוח על מקומו, ובגאוה וגאון יחכה על האניה אשר תדרוך עוז בלב ים, ותפלש לה נתיב הלוך וקרוב אליו, ולא תדע כי שאול צעדיה יתמכו, והיה אם תפגע בו האניה, אז כרגע יז קצף מקרבו ובשאון רעש יתן קולו עליה, חיל ורטט יאחזוה, לשוא תכרע ברך לפני אדונה הנוח לכעוס וקשה לרצות, לריק תחוג תנוע לארבע כנפותיה, כמו תבקש לה עזר מיתר אחיותיה, כי כבר נגזר עליה כליון חרוץ. „והמתנפל“, מושלך על מכסה או לירכתי האניה, או יונח מתחתה. בנין הטארפעדאס בכלל לא יקר ערך הוא, ואלה המה הדברים אשר יכיל בקרבו: כלי זכוכית, קנה חלול זכוכית, מסתימה (פראבקי), מעט חימוץ גפרית, מעט נופת צופים (צוקער), מעט מלח בערטאליט, ולכך 10 קילאגראם אבק-שריפה. אבק השריפה יונח בכלי זכוכית, ויאטם במגריפה, אשר נקב בה חור קטן, בתוך הכלי ששם מונח האבק שריפה, יועמד עוד כלי זכוכית קטן, הנמצא עם נופת (צוקער) ומלח בערטאליט, קנה-החלול ימלא עם חימוץ גפרית, וקצהו האחד יכנוס דרך נקב המסתימה, ויתחבר עם פי הכלי הקטן, באופן אשר חימוץ-הגפרית לא יתערב עם מלח הבערטאליט והצוקר טרם ישבר קנה-החלול. כל הדברים האלה יסגרו בכלי עץ, הקצה השני מקנה-החלול יצא לחוץ, המכונה נכונה, ותובל אל תוך המים, והיה אם תפגע בה האניה, אז ישבר תחלה קנה-החלול, חימוץ-הגפרית ירוץ אורח אל הכלי הקטן, ויבעיר את מלח-הבערטאליט והצוקער, ומהם יתלהב גם אבק-השריפה, וברגע אחד יתפוצץ הטארפעדא לרסיסים, והאניה תתהפך ותהרס עד היסוד בה.
(סוף יבא.)
* * *
(סוף מגליון מ"ו.)
אולם בימים האלה רוב לוחמי-הימים, לא ישתמשו עם הטארפעדים האלה, ובמקומם יקחו אחרים הטובים מהם, והמה הטארפעדים העלעקטרים. מדת הטארפעדים ממין האחרון הזה, הוא 103 צענטימעטיר קומתם, ועבים 100 צענטימעטיר, הכלי שבו מונחים כל הדברים למיניהם, יעשה מטסי ברזל, ומשקלו לערך 900 קילאגראם, ויכיל בקרבו 224 קילאגראם חומרים מעוררי אש. מהטורפעדים האלה, אשר יונחו הרחק מהחוף כמה מיל, יצא חוט ברזל, ויגיע עד בית-צופה העומד על חוף הים, ובעזרת האספקלריא המאירה (טעלעסקאפ) יודע שם רגע בוא אנית-איבה על הטארפעדא וברגע זה ינהל ניצוץ עלעקטרי, דרך חוט-הברזל אל תוך הטארפעד, ויתלהבו החומרים בקרבו, עד אשר יקרע לגזרים בשאון רעש כקול רעם בגלגל ומזה יגביהו נדי מים למעלה והאניה תעמיק שאולה. מכונות הרבה ממין הזה, יונחו לא רחוק מחופי הימים למגן ומחסה מפני אנית איבה, ויתר שאת להם מהטארפעדים הקודמים, המתלהבים מעצמם ע"י פגיעה קטנה כי ביניהם יוכלו לילך אניות אדונם כאות נפשם, על אשר לא ירעו ולא ישחיתו את האניות, טרם יובל בהן הניצוץ העלעקטרי: לא כן, הטורפעדים המתלהבים מעצמם, המה ישכחו את בעליהם, וגם לאניות אדוניהם נכון פיד ואסון אם תפגענה בכבודם.
עוד יש „טורפ-עד“ אחד, אשר לכת המתנפלים יחשב, אבל התחברות החמרים בקרבו, הוא באופן יותר נעלה מהקודמים. הוא, לא ינוח על משכבו, ולא יושלך ע"י אחרים כי-אם בעצמו נוע יתנועע וישוח כדג במים. מצבו הוא כמו שני דברים אשר קציהם האחד רחב והשני קצר, ויתלכדו איש בריעהו בצדיהם הרחבים, מחוץ הוא מצופה בברזל, ובבית מלא הוא עם חמרי-משחית. אל הטארפעד מחוברת מכונה, המליאה עם אויר, ובכח הלחץ זו הדחק שהאויר ידחוק לחוץ דרך חור קטן שנקב בהמכונה, יתנועע גלגל אחד כמו הגלגל שבאניות-קיטור, והוא יפלס לו דרך במים עזים. הלוך וטפוף ילך לו המשחית הנורא הזה בגאון עזו, גם סער מתחולל לא יפריעהו ממהלכו המהור, גם שאון הגלים אשר יהמו יחמרו במו ים לא ימעדו את קרסליו, יבקיע לו מסלול בין שבולת מים, עדי יגיע למחוז חפץ בעליו. האניה אשר יפגע בה האכזר הזה תבקש לה לשוא עזר, כי כבר נלכדה ברשתו, ותתנודד כמלונה בסכה, עדי תפול שדוד תחת מים כבירים, ותטבע במצולות ים, ועוד פעם בפעם, יתגעש עליה המלאך המשחית בקול המולה, מתחת המים אשר לים מכסים, כאלו לא שככה עוד חמתו הבוערה בקרבו ביקוד אש.
ממצב נקודות הראות הפעם, מוכרחים הננו להצדיק את דברי שר אנית מלחמה האנגליה ה' ס ווענסאן, אשר גזר אומר כי עוד תהיה עת, אשר מכונות-שאול אלה, יפריעו וישביתו את מהלך האניות היותר גדולות, ואז אולי יהיה קץ למלחמת הים.
גרשון קאלבאסניר.
"עברי אנכי", שנה שלוש עשרה, מס' 22, 3 באוגוסט 1877, עמ' 7; מס' 23, 10 באוגוסט 1877, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
[נדפס במקור בכתב רש"י]
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 