בארץ אבות
פרק ראשון
(המשך מגליון 41).
תמונת העיר יפו, בהביטנו עליה מן הים, יפה מאד. העיר הזאת בנויה על גבעה אשר על החוף בתבנית חצי-עגול. הבתים מסודרים בשדרות שדרות, זו למעלה מזו. בעשרות השנים האחרונות נבנו ביפו הרבה בתי אבן עם גגות בטעם אירופא. הבתים האלה עם גגותיהם האדומים מוסיפים לוית חן על פני תמונת העיר. משני עבריה ישתרעו צפונה ודרומה נטלי החול אשר גורשו ממי ים התיכון ויכסו את כל החוף לארך במרחק שעה ויותר לרחב. נטלי החול האלה הולכים ומתרחבים יותר ויותר והם – סכנה אמתית לארץ. ב„ראשון לציון“ יגיעו כבר עד הכרמים וסכנה נשקפה מהם כבר גם לכרמים.
אך במקום אחר נדבר על זה בארוכה.
האניה לא תקרב ביפו אל היבשה, כי לפני החוף תמצא שורת סלעי-מגור, כי ע"כ תעמוד האניה הבאה ליפו במרחק ידוע מן החוף ומן הסלעים. מרוב הסלעים אשר מתחת למים, הים על חוף יפו סוער ומתגעש לעתים קרובות מאד. ביום סערה לא תעמוד האניה כלל, מיראה פן תנפץ אל הסלע וגם מאשר כי אז לא תוכלנה האניות הקטנות להביא את הנוסעים אל החוף. ואמנם, להביא את הנוסעים מן האניה אל החוף תבאנה אניות קטנות עם מלחים חרוצים מאד. באניות הקטנות האלה יובאו הנוסעים אל החוף, הם ומשאם וכל אשר להם. המלחים החרוצים יודעים לכון את מהלך אניותיהן הקטנות למהלך גלי הים. ואמנם, בגשתם אל הסלעים אשר לפני החוף יחנו רגע לעלות הגל מעל לסלעים והם עוברים ככה את הסלעים יחד עם הגל. חריצות המלחים האלה כה גדולה ונפלאה, עד כי רק לעתים רחוקות מאד מאד יקרה אסון וגם זה רק כאשר הים זועף.
העוגן הושלך; רעש גלגלי המכונה בהשלכת העוגן אל הים חדל. האניות הקטנות עפו במהירות נפלאה אל אניתנו; כל אחת התאמצה להיות הראשונה.
הנה קרבו אל האניה, אחת אחת, בשאון ורעש, בלחצם איש את אנית רעהו. המעלות עוד לא הורדו מן האניה ובעלי האניות הקטנות עמדו ויחכו בעינים כלות עד אם יתנו להם לבא אל לב האניה. ובחכותם קללו ויחרפו איש את רעהו, לא מרוע לב, חלילה, כי אם מהרגלם לזה.
האנגלים שלנו עמדו לפני גדר האניה, איש וקני-ההשקפה בידו האחת וספר ה„בדקר“ בידו השנית; עמדו ויביטו אל המחזה אשר לפניהם בעיני תמהון. נשען אל גדר האניה עמדתי גם אני ואביט… לא על התמונה אשר ידעתיה והכרתיה, כי אם על אניה קטנה אשר קרבה אל אניתנו. באניה הקטנה הזאת ישבו חמשה או ששה אנשים לבושים בגדי אירופא. במדה שקרבה אל החוף הכרתי שנים מן היושבים בה: ראש הועד הפועל ואחד ממורי מקוה ישראל. הבנתי, כי גם שאר האנשים הם ממיודעינו – מאנשי שלומנו – כאשר הרגלנו להגיד. ראש הועד הפועל, מכירי מפאריז, נתן לי אות שלום וגם המורה ממקוה ישראל.
לסוף: הורדו המעלות. המון המחכים על אניותיהם הקטנות פרץ בשאון והמולה אל תוך האניה וכרגע מלאה האניה אותם. הם קללו, חרפו, צעקו, רעשו, התגעשו, דחפו זה את זה; כל אחד חפץ לפרץ לו קדם חברו. כרגע היתה האניה לשדה קרבות מקום שם כל הגבור מחבירו יגבר עליו. פקיד שוטרים אמנם בא מן החוף, אך גם הוא עשה כמעשי אחרים: קלל, כעס, צעק, דחף…
מהומה ומבוכה… צריך להיות קר-רוח במדה מרובה לבלי התקצף והתרגז למראה הערבים אשר יסובבו את הנוסע מכל העברים וימשכוהו, זה הנה וזה הנה. טוב טוב אז לעמוד ולדום עד יעבור הזעם, או להמסר בידי אחד מבעלי בתי המלון או משרתיהם הבאים אל האניה לבקש את הנוסעים. היהודי טוב יעשה מאד אם ימסר את עצמו בידי בעל בית מלון קמיניטץ – זה בית המלון האחד ליהודים הראוי באמת לשם זה. טוב עוד יותר לנסוע מאלכסנדריה ע"י סוכנות קוק – זו הסוכנות היותר נודעה בארצות המזרח והיותר מסודרה. אך עם הסוכנות הזאת אפשר לנסוע רק במחלקה הראשונה והשניה (מחיר המסע במחלקה השניה מאלכסנדריה הוא כחמשים או כששים פֿראנק).
סוכני קוק היו הראשונים לבא אל האניה. חיש מהר – עד כמה שאפשר במהומה ומבוכה כזאת, לקחו הסוכנים תעודות-המסע מידינו ויצוו על מלחי אניותיהם הקטנות להוריד את משאותינו.
כרבע שעה עבר ואנחנו כבר ישבנו כלנו בשתי אניות קטנות ואנשי שלומנו אשר באו לקבל את פנינו ולברכנו בבואנו ישבו באניתם הם אשר באו בה. הנה ירדו מן המעלות גם סוכני קוק וישבו אתנו.
– לדרך! – צוה אחד הסוכנים.
ועל ראש המעלות נראה אז הקומנדנט. על ראשו היה כובע לבן אנגלי אשר ישאו יורדי הים באניות בארצות המזרח להשמר מקרני האור הלוהטים.
– קפטן! קפטן! – נשמע קול האנגלים במבטאם.
הקומנדנט הרים את כובעו מעל ראשו.
– יחי הקפטן! יחי הקפטן! – נשמע עוד קול האנגלים.
שכחתי לספר, כי אתמול בערב ערכו האנגלים מכתב-תודה לקומנדנט ואנכי תרגמתיו לצרפתית.
הקומנדנט של האניה „אוקסוס“ הוא אמנם איש טוב מאד, פאריזי „מכף רגלו ועד שערות ראשו“.
– יחי הקומנדנט! – צעקתי גם אני צרפתית.
ואניותינו התרחקו מן האניה הצרפתית ותלכנה הלך וקרב אל חוף יפו.
(המשך יבא)
אברהם ליודוויפול
* * *
(המשך מגליון 42).
על שפת הים עמדו המון אנשים ונשים, זקנים ונערים אשר באו לראות בבוא „השירה“.
[…]
המחשבות האלה התרוצצו בקרבי מדי הביטי אל החוף ועל ההמון אשר נאסף שמה לקבל את פנינו. וסירת הדוגה הראשונה קרבה היבשה. הראשון יצא סוכן קוק. הוא נגש אל ראש בית המכס וילחש לו דבר מה. ראש בית־המכס הניע ראשו לאות הסכמה. והמלחים החלו להוציא את הנוסעים אחד אחד אל החוף. כמו בירידה מן האניה כן גם פה בעליה אל החוף לא תעמוד סירת הדוגה על עמדה. הגלים הנדחפים אל החוף ונדחפים ממנו לאחור בסדר קבוע ידחפו גם את סירת הדוגה פנים ואחור – וכי ע"כ יעמוד אחד מבעלי המשוט על שפת סירת הדוגה והשני על שפת הים. והיה כאשר ידחפו הגלים את סירת הדוגה אל החוף ימהר העומד בתוכה לקחת את הנוסע בזרוע השמאלית וירימו מעט, והעומד על שפת הים ימהר אז ויחתוף את הנוסע בזרועו הימנית וימשכהו במהירות אליו, לאמר: אל החוף. תנועה לא נכונה אחת וסירת הדוגה נדחפת על יד הגלים אחורנית והנוסע יפול במים? אך לא! בעלי המשוט הם „זאבי־ים“, הם יודעים את תנועות הגלים בדיוק שאין למעלה ממנו.
– אחת, שתים… שלש! והנוסע על החוף.
– אחת, שתים… עמוד! הם לא הספיקו הפעם להביא את הנוסע אל החוף והגלים דחפו כבר את סירת הדוגה אחורנית. הנוסע, אשר הכין את עצמו לעלות עשה תנועה להתרומם, אך הערבי חזק ממנו וימשכהו אליו מבלי תת לו להשלים את תנועתו.
– אחת, שתים… שלש! – הנה כעת הנוסע על החוף.
בהיות הים שקט תעשה המלאכה הזאת כמעט בלי כל מעצור ומכשול. ורק ביום סערה על בעלי המשוט להראות את חריצותם הגדולה. וחריצותם לא רק גדולה, כי אם גם נפלאה במינה וקשה למצא חריצות יותר נפלאה במלאכה כבדה כזאת. בעלי המשוט יודעים את הים עם כל זרותיו, עם כל מעשיו המשונים לפעמים, עם כל תמורותיו וחליפותיו. יודעים הם את מנהגיו הטובים והרעים. הם מכונים את תנועותיהם לתנועותיו הוא. מקול גערתו לא יחתו. אם תהפך סירת הדוגה בלב הים, הם יודעים לשחות במים עזים. הם יבאו אל החוף. אך על הנוסע, כמובן, להזהר. בעלי המשוט ביפו נודעו בעולם וכל כותבי המסעות לארץ ישראל משבחים ומפארים את גבורתם ועוז רוחם. אך הם לא לא שונאים גם כסף ואם יוכלו יחמוסו, על כן אל נא ילך הנוסע יחידי בסירת דוגה.
אחד אחד עלינו אל החוף. מציאות סוכן קוק היא שעמדה לנו בטח, כי נפתחה לפנינו הדרך אל העיר מבלי לעבור דרך בית המכס.
(המשך יבא)
אברהם ליודוויפול.
"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 42, 2 במרץ 1898, עמ' 2; מס' 42, 3 במרץ 1898, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 