המלחמה.
בתלגרמא שהגיעה בתור מלואים מאת הקונטר-אדמירל הנסיך אוחטאמסקי בפורט-ארטור נאמר, כי בעת ששנו אניות האסקדרא הרוסית את מצבן הוכתה אנית-השריון „פאָביעדאַ“ בטורפידא באמצע צלעה הימני. האניה נכנסה בעצמה אל החוף.
אנית השריון „פאָביעדא“ היא גדולה כמעט כגודל „רעטוויזאן“, תכיל 12674 טון. היא נבנתה בשנת 1900 בפטרבורג, ועליה נמצאות 35 כלי תותח גדולים עם 28 מהירי היריה. מספר אנשיה כשבע מאות.
אנית הפחים „בעזסטראַשני“ שבמלחמה בליל 30 מאֶרץ נפרדה מעל רעותיה והאניות היאפוניות הכתירוה ויטביעוה ורק 5 אנשים נצולו ממנה, היתה אחת האניות כנגד טורפידין (конторъ миноноска) אשר מספרן אצל פראט-ארטור הוא כשבע עשרה. כל אניה כזאת תכיל מן 200 עד 350 טון.
[…]
– ע"ד מות האדמירל מאקאראוו כותב מכ"ע „ווארש. דנ.“.
תוגה עמוקה תעורר השמועה המעציבה על מות ראש צינו, רב הכשרון והתהלה אשר לא חת מפני כל, ואשר כל רוסיא קותה אליו תקוות כה רבות במלחמת הים עם האויב. האדמירל מאקאראוו איננו… מימיו הקרים של האוקינוס השקט נשאו בנבכיהם את האדמירל יחד עם עוזריו ויחד עם אנית-השריון „פטרופבלוסק“ שנקרעה ונהפכה בפח יקוש.
„זכרון עולמים לסַפָנינו שאבדו על משמרתם! זכרון עולמים למנהלם, שמת יחד אתם! …
„משא כבד, כבדה לבלי הכיל, יעיק על הנפש, ואולם מה לעשות? … כל מלחמה לא עברה בלי מקרים מעציבים, שמלאו תוגה את לבות החיים בעת ההיא, ואולם מאליו מובן, כי ההרפתקאות האלה לא הראו השפעה מכרעת על תוצאות מעשי המלחמה. המקרים הם אך חזיונות עוברים בטרגידית המלחמה, ואיך שלא יהיו קשים, אַל לרוח לנפול ואל להיות שוממים.
„אין תפונה, כי כבד מנשוא אבדת סַפָּן כאדמירל מאקאראוו, אשר „קול העם“ השליך עליו יהב כזה. ועוד יותר צר, כי מותו לא בא במלחמה קודחת ועזה, המביאה אבדות גם בין האויב, אך ע"י פח אשר במקרה אוּנה שמה; ועם זה קרה האסון כה מהר אחרי בוא האדמירל מאקאראוו לפקד האסקדרא, זו אשר בבוא הנשר-המפקד נגלה בה עוד ביתר עוז השאיפה לצאת לקרָב ולשלם לאויב גמולו על התנפלו במרמת בגד בטרם עוד החלה המלחמה. ואולם נחוץ להכנע לפני רצון ההשגחה העליונה ולקוות, כי המלחמה „המולידה גבורים“ תוציא מפקד חדש בעל כשרון, ובחבלו יעלה להוביל ביום קרב את צינו במרץ לא פחות אך בהצלחה יתר רבה…
„מקרים כזה קרה ל„פטרופבלוסק“ היו גם לא בעת מלחמה; זכרו לו אך אבדת אנית-השריון האנגלית „ויקטוריא“ לפני שנים אחדות, שנהפכה בעת המפקד, בגלל הסובה בכח עצום פתאום, ותאבד יחד עם ראש האסקדרא הגינירל טראיאן והמון מלחים. וזה הן קרה בעת שלום. מאסונות כאלה אין כל צי בטוח אפילו בימי שלום, ובעת מלחמה נחוץ להיות מוכן ומזומן מראש לכמו אלה… אלה הם קרבנות מכרחים של המלחמה. יש אך לדרוש, כי הלואי שהקרבן הזה יהיה האחרון לצינו, הנחוץ לנו כל כך והיקר לנו עתה כל כך“.
ולהלן אומר מכה"ע, כי לכבודו של האדמירל חובב הצי, שאבד בלא עת, אין קרבן יתר טוב מהרבות להתנדב לחזוק הצי הזה. תשטופנה נא הנדבות לצי בזרם עוד יתר חזק מאשר עד כה, והענקים החדשים על הים, שיבראו ממתנות העם ישימו תהלה לדגל רוסיא, במעשי גבורות, למזכרת „ווארינאג“, „קאָרעיעץ“, „סטערענושצי“ והאדמיראל מאקאראוו.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 76, 17 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 