דמות המלחמה על הים – 1905

771px-Stokers_at_work_on_HMAS_Australia_IWM_Q_18773
מסיקי דוודים באה"מ "אוסטרליה" במלחה"ע הראשונה. המקור: ויקישיתוף

דמות מלחמה על הים.

אנחנו אשר לא באנו באש ובמים ואך מפי העתונים והספרים שמענו קול שופר ותרועת מלחמה, אין לנו רק מושג כהה מן המלחמות בכלל ומלחמות הים בפרט וביחוד בימינו אלה, ימי המכונות המהירות, אניות הקיטור והתרפידים והתכסיס החדש. לנו ההמוניים יראה הכל רק כמו מתוך העלטה. על כן חושב אנכי, כי יענין מאד את הקורא התאור ממלחמת הים, אשר יצא מאת פקיד אחד מאנשי צבא הים ואף כי רק תאור כללי ושטחי, אפס קצהו…

במלחמת הים קשה עתה ביחוד עבודת המפקדים והמנהלים אשר עליהם לראות מראש ועד סוף ומסביב את כל הצי, את כל חבור אניות המלחמה הגדולות והקטנות המשתרעות במרחק רב על פני המים. ואם יש יתרון טובה בהמרחק הגדול הזה, כי אין הסכנה קרובה, כי הקלעים ממחנה האויב יירו למטרה ולא יחטיאו, הנה יש בו חסרון עצום כי יקשה על המצביא לתת את מצותיו לרגעים לכל פקידיו הרבים הרחוקים ממנו עד מאוד והמיחלים לדבריו בכל צעד ובכל פנה שהם פונים. כל אחד הענקים, לאמר אנית-השריון, הוא מבעל חלקים רבים, אשר איש מרעהו נפרד והולך דרכו ולכלם יחד ארך של קילומתרים רבים והם מחברים כאיש אחד חברים בחוטי הטלגרף או הטלפון על פי המצביא, אשר הוא רוח החיים באופניהם ומסבותיהם, ללכת אל אשר יצוה הוא. הנהו עומד על המצפה, הוא אהל-שריון אשר ממעל למכסה האניה. המטה, מלאכיו עומדים מסביב לו והוא נותן פקודיו ע"י חוט האלקטרי או הטלפון, פקיד אחד עומד ומביט מבלי הרף אל אנית המצביא, למען הודיעהו פעם ופעם את כל האותות והרמזים אשר יבואו לרגעים.

הנה החלה המלחמה! אלפי יריות תבאנה מכל עבר. רבות מהן תטבענה בהמולה גדולה אל מעמקי הים מבלי הסב כל נזק, כי בארבעה או חמשה אלף קילומטרים מרחק גם אניה גדולה עד מאד איננה מטרה בטוחה. האניה הנלחמת רועדת מבין הרעמים אשר היא שולחת מפיות מקלעיה הרבים והקלעים עובדים עבודתם ורוחצים בזעה רותחת, פעולת החם הנורא אשר להמקלעים. לאט לאט מתקרבים הציים הנלחמים איש ברעהו. המטרה תחל עתה להיות קרובה ובטוחה. הרמונים נופלים בהמון על האניה וזורעים שם ברד של שברי ברזל. יריה כזאת היא הרת ילדי שאול ובמקום שתפל היא מביא אך מות ואבדון. איש אשר עינו לא ראתה את המטר הזה אי אפשר כי יהיה לו ממנו מושג נכון גם על ידי עט סופר מהיר, על כן לא אנסה לתאר אותו באמר ובדברים לדבר על מראהו הנורא, על הֶמְיָתו האימה ועל פעולתו האכזריה ואשר אין מספר לקרבנותיו… פעמים רבות יקרה, כי ע"י יריות כאלה, אשר צלחו ביד האויב יאבד חיש כוח האניה העצומה אשר היתה למטרה להן ואפסה לה כל יכלת לעמד במערכה ולהוסיף להלחם. אז באין בה עוד כל תועלת והנה רק למעצור לחברותיה, מתאמצים ככל האפשר למהר להוציאה ולהעתיקה ממקומה.

ע"י התקרבות האניות תבוא עוד סכנה חדשה מיד אניות התרפידים. התרפיד הוא כלי משחית ערום מסתתר. אניות התרפידים עומדות תמיד מאחורי כל יתר האניות, מתחבאות ביניהן, מבלי אשר תראינה לעין האויב המחפשת אותן. ברגע אשר יקרב הצי מתוך מערכת האויב תירה האניה את התרפיד. במהירות נפלאה המיוחדת לה ובורחת חיש קל להמלט על נפשה. אם קלע התרפיד אל מטרתו, אז נוראה ואיומה פעולתו. כל פחי השריון החזקים והאמיצים מתפוצצים ומתפרקים ברגע, מתמוללים כקש יבש, כתלתלי תבן בהריחם אש. עמוד מים עולה אז גבוה למעלה והאניה הגאה… אך היתה!

אך בקרב אנית המלחמה שם פנימה בבטן הענק הזה, צי הברזל הגדול והכבד, בין האופנים והגלגלים אשר להמכונה הכבירה, נורא המצב עוד הרבה יתר מאשר למעלה על המכסה תחת תכלת השמים ולעיני השמש או הירח. האנשים אשר למעלה רואים את הסכנה, מביטים בפניה. יודעים הם את אשר נכון לבוא עליהם ויש אשר עוד תמצא ידם ברגע האסון לעשות דבר מה ולהנצל. לא כן העומדים בבטן האניה מתחת להמים, העובדים במעמקים ואינם רואים ואינם יודעים מכל הנעשה ממעל לראשם. הם עומדים על משמרתם ועובדים את עבודתם הקשה, מבלי דעת כל תוצאות לעמלם, אם לשבט אם לחסד והנם הולכים לאבדון פתאם יחד עם העכברים השוכנים שם בחלל הקנים אשר להאניה, בבוא השעה האחרונה להאניה וקצה הגיע. אולם עוד הרבה יתר מאשר לכל אנשי האניה קשה עבודת המשיקים. ערומים עד החגורה עובדים הם איש איש חליפות את עבודתם, אשר אין דמות לה בין כל העבודות השונות אשר בהן עוסקים בני האדם למיניהם, עבודתם בתוך הלהט הנורא, אש שאול תחתיה אשר מתחת להקלחות. מלמעלה המלחמה הומיה באלפי הקולות הכבירים היוצאים מפיות מקלעיה ושם במעמקים דממה איומה, בלי נשמע קול מבלעדי המולת האש והמית המכונות אשר רכבות-המרוץ תהיינה אלה רק כמו צעצועי הילדים הקטנים. כן תמשך העבודה הקשה הזאת, והנה פתאום נופלת האש מתוך הקלחות והאֻמללים נצרבים, נכוים, נצלים ונשרפים במים הרותחים. אנחות המעונים והגועים מתערבות עם שאון המכונות המשמיעות עתה את קולן האחרון. עוד מעט וחדל כל רעש, כי יד המות, מעשה ידי אדם, שמה קץ לבני אדם ולכל מעשה ידם.

ישראל הלוי טלר.


"השקפה", שנה ששית, מס' 75, 16 ביוני 1905, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s