המלחמה.
האסקדרא הבאלטית (א)
במכתבי-העתים בחו"ל (מאטען, טיימס לוק.-אנצ. ועוד) באה רשימה פרטית לאניות הצי הבאלטי, שנועדו להשלח אל מרחקי המזרח, תחת פקודת האדמירל רוזדיסטבינסקי. אמנם הרשימה הזאת כבר התפרסמה עוד מקודם, בפקודת שר הצי וחפי הים הבאלטי, ואולם הדברים לא באו בדפוס. עתה החלו מכ"ע רוסים שונים (רוס. ליסטוק, נאוו. דניא, ועוד) להקדיש גם הם מאמרים לאסקדרא הזאת, ולדבר על חין ערכה וחוסן עזוזה.
באסקדרא הבאלטית נמנות, לפי רשימת „מאטען“, 7 אניות-שריון („קיסר אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „נסיך סובאָרין“, אָסלואַביאַ“, „נאַוואַרין“, „סיסוי הגדול“), שתי אניות-מרוץ לבושות שריון („אדמירל נאחימוב“, „דמיטרי הדוני“), 5 אניות-מרוץ שמכסהן מצופה שריון (אָלעג“, „אוראָרע“, „סוויעטלאַנא“, „זשעמטצוג“, איזומרוד“) אנית-המשוט של נציב המזרח הרחוק „אַלמאַז“, 7 אניות תורפידין (בעזאופראָטשני, בלעסטיאשצי, באָדרי, בראַווי, בוּיני, ביסטרי, ביעדאָווי), 4 רצות עוזרות (דון, קובאַן, טערעק, אוראל), 7 אניות-הובלה (קאמטשאטקא, קיטאַי, קאָריאה, קניאַז גורטאקוב, אַרגוּן, אַנאַדיר, אירטיש) בית-חולים שט על המים („רוס“ – לפנים אנית-הקטור „אָרעל“ של הצי המתנדב), אניות-הקטור של הצי המתנדב (לכל הפחות 2: „פטרבורג“ ו„סמולענסק“) – בסך הכל לא פחות מן 36 אניות, שכולן יחד מכילות 280,000 טון, זאת אומרת: יותר מאשר יכיל כל הצי האדיר היאפאני.
צי רב-המספר כזה עוד לא יצא מעולם לדרך רחוקה, אשר נפלה עתה חבל לאדמירל רוזדיסטבינסקי. פחם לבד יִדָרש לצי הזה בדרכו כדי 6 מיליון פוד.
ממספר האניות הנמנות בצי זה תסכונה למלחמה 25; הנותרות, במספר 11, הן רק אניות סיוע ועזר, הנחוצות לצי בעת לכתו בדרך, אבל לא תצלחנה לקחת חלק במלחמה. ואף גם ספק הוא, אם ארבע הרצות העוזרות, שנעשו מאניות קטור פשוטות אשר קנו באשכנז, תביאנה תועלת במלחמת ים. בהיות גוף האניות והמכונות בלי כל מגן ושריון, תוכלנה להפצע על נקלה, ותותחיהן המעטים הנם גלוים בלי כל מחסה. ועוד גם זאת, כי מספר אניות-ההובלה כה מעט, עד כי קרוב לשער, כי בבוא הצי אל האוקינוס השקט תשמשנה הרצות העוזרות האלה להוביל בהן פחם.
הנה כן תהיינה לאדמ. רוזדיסטבינסקי 21 אניות מלחמה, בהן 7 שריוניות, 7 רצות, 7 טורפידיות. „בנוגע לאלה האחרונות – אומר מכ"ע „רוס. וויעד.“ – אין להגיד בבטחה, התלוינה את האסקדרא עד וולאדיבוסטוק. המלחמה הנוכחת הראתה ברור, כי אין מועיל בטורפידיות במלחמה עם אניות ענקיות ואדירות. זאת ראינו גם במלחמה ביום 28 יולי ליד ויי-הא-ויי, כי אז התנפל מחנה גדול של טורפידיות קטנות יאפאניות על אניותינו, ומלחינו הכו אותן כלן אחור, אף כי אניותינו היו נחבלות הרבה, הלכו מפוזרות ולאַטות (כגון „צעסארעוויטש“ – רק ארבעה קשרים לשעה), והתנפלות האויב היתה בלילה, ומצב רוח מלחינו, אחרי אבוד האדמירל וויטהעפט, ודאי היה מדוכא מאד.
„נפלא הדבר, כי האדמירל מאטוסוויטש, שהיה בעצמו ראש פלוגת הטורפידיות בפורט-ארטור, הודה עתה שאין תועלת בהתנפלות אניות הטורפידין. ובין כה והאניות האלה הן זעירות הכשרון לעבור ארחות ימים רחוקים; מכונותיהן ענוגות ורפות, וקלקולן לעתים קרובות יפריע הרבה בפני מהלך האסקדרא. אמנם כי יתכן לרתק אותן בשרשראות אל אניות אחרות גדולות ולמשכן, אולם אם שבע אניות-ההובלה תמשכנה את הטורפידיות, אז לא תהיינה עוד מושכות לאניות אחרות. ומשיכת השריונות והרצות היא אולי התחבולה הכי טובה להעביר בעת מלחמה אסקדרא גדולה דרך 12,000 מיל עד מקום תעודתה. וגם משיכת הטורפידיות בשרשראות ע"י אניות אחרות איננו עוד מבטח איתן כי תעבורנה ה„עלות“ האלה בשלום בעת סער מתגורר, כאשר הוכיח אבדן הטורפידיא מס' 221 שנמשכה בשלשלאות ע"י אנית-הקטור הגדולה מאד „סאראטוב“ (המקרה הזה קרה בעת שוב הבית אסקדרת האדמירל ווירעניוס במימי ים התיכון ליד אי כרתים). הכדאי איפא, בשביל התועלת המסופקת של הגדלת כח האסקדרא בשבע טורפידיות, לאַחר את מועד בואה?“.
„את יתר 14 אניות-המלחמה הגדולות נוכל לחלק לשתי מחלקות בנוגע למטרה הנכונה להן. במחלקה הראשונה נכללות האניות שבנינן חדש אם מעט ואם הרבה (אך לא יותר מן 6–8 שנים), והן ממלאות כל דרישות העת החדשה. כאלה הן חמש הרצות הלובשות שריון: „אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „סובאָראָוו“ „אָסליאַביאַ“ וכל הרצות שמכסהן מצופה שריון. במחלקה השניה, אניות עתיקות, יש לחשוב את השריוניות: „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ ואת הרצות הלבושות שריון „אדמירל נאחימוב“ ו„דמיטר הדוני“.
ארבע השריונות של המחלקה הראשונה נבנו כלן ברוסיא ע"פ תכנית אחת (בתבנית „צעסארעוויסטש“ שנבנתה בצרפת) והורדו הימה בשנת 1901 („אלכסנדר III“ ו„באראדינא“) ובשת 1902 (אָרעל“ ו„סובאראוו“) ולשוט בדרך הוכנו רק בקיץ העבר, ולבנין כל אחד הענקים האלה נדרש זמן שש שנים. השריונות האלה הן היותר גדולות והיותר חזקות בצי הרוסי, אם לא נביא בחשבון את האניות הנבנות עתה, ועל פי מדת המים שהן מכילות (13,516 טון), מהירות לכן (בבחינות הלכו ½17–18 קשר לשעה), כלי זיינן (4 תותח שקוטבם י"ב אצבע) ושריונן העב אינן נופלות מבחירי השריוניות היאפאניות, מלבד אולי „מיקאַזאַ“. אם יתאחד האדמ' רוזדיסטבינסקי אם האסקדרא הפורט-ארטורית והולאדיבוסטוקית, ארבע השריוניות האלה לבדן דַיָן לבטל את היתרון אשר לצי יאפאן עתה.
יחד עם 4 השריונות האלה היה היו לאדמירל סקרידלוב: 9 אניות-שריון עם 3 רצות, לעומת 5 אניות שריון עם 8 רצות אשר לאדמירל טוגו. ואלו יצליח האדמ' ווירען להבקיע לו דרך לוולאדיבוסטוק ולתקן עד תכלית את אניותיו, כי אז באביב הבא היתה לאל יד האדמ' סקרידלוב לתגר מלחמה עם צי יאפאן.
האסקדרא הבאלטית (ב)
מלבד ארבע אניות השריון בדמותה כצלמה של „באָראָדינאָ“ יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי עוד אנית-שריון גדולה אחת, „אָסליאַביאַ“, שהורדה המימה בשנת 1898. ואף כי האניה הזאת רפה הרבה מן הראשונות (בה רק 4 כלי תותח בעלי 10 אצבע, 11 בעלי 6 אצבעות, 16 בעלי 3) וחרטומה ואחוריה אינם מצופים שריון, ואולם ע"י מהירות לכתה (¼18 קשר בשעה), גובה דפניה מעל המים וגודל מדתה תוכל להיות למועיל לאסקדרא.
גם ארבע הרצות שסִפּוּנן מצופה שריון הן טובות אם מעט ואם הרבה לעבור ארחות ימים. המובחרה בהן היא הרצה הגדולה „אָלעג“, שזה אך עתה נגמר בנינה והיא כדמות „באָגאַטיר“ שנבנתה בעיר שטעטין ע"י בית מבנה האניות Vulcan. בגלל מהירות לכתה, כ"ג קשר בשעה, רוב הפחם אשר תכיל (1250 טון), דופניה הגבוהות מעל המים וארכה הגדול, תוכל להביא תועלת רבה בעבודת הרגול וההתחקות על האויב ואף כי לדופניה אין מגן ושריון, ואולם מכ[?] אשר בחרטומה ואחוריה העמדו בתוך מגדלים קטנים, עשוים עשת עבה 5 אצבעות, ובכן למצער החלק השלישי מתותחיה יוכלו לכלכל מלחמה ארוכה. בכלל, „אָלעג“ היא חזקה ומהירה מכל הרצות היאפאניות אשר מכסיהן מכוסה שריון (בה 12 כלי תותח בעלי 6 אצ', 12 בעלי 3 אצבעות).
„לדאבוננו – אומר המומחה ברוס' וויעד' – „אָלעג“ היא המתחקה והמרגל האחד באסקדרא השניה של האוקינוס השקט, מוכשרת לעמוד בראותה את האויב ולאסוף ידיעות על דבר תנועותיו. האניה „אוראָרא“, אף כי נבנתה רק לפני ארבע שנים, לא עלתה יפה. לכל לראש מהירות לכתה (¼19 קשר) איננה רבה לגבי עבודת רגול; היא לא תוכל לברוח ולהמלט מפני הרצות היאפאניות, שמהלכן 23–20 קשר לשעה. תותחיה לא אדירים (8 בעלי 6, ועשרים בעלי 3 אצבעות) ובלי כל מחסה ומגן, והיא תוכל לבוא במלחמה רק עם הרצות הזעירות של האויב, מעין „טסושימא“. ואולם גודל מדתה (תכיל 6,731 טון), דופניה הגבוהות ואוצר הפחם הגדול שבה (1,430 טון) יכשירוה לצאת בעקבות האסקדרא בתור אנית-משמר ולמלא עבודות שונות ממדרגה שניה“.
הרצה השלישית של האסקדרא „סוויעטלאַנאַ“ (3,862 טון) נבנתה בצרפת בשנת 1896, זיונה רפה (6 כלי תותח שקוטבם 6 אצבעות), מהירה מעט יתר מ„אורארא“ במהלכה – ¼20 קשר, תכיל אוצר פחם גדול עד 1000 טון, ותוכל לשרת בתור אנית משמר; לחקוי ורגול היא עוד פחות מסוגלה מ„אורארא“.
ולאחרונה, האניות „זשעמטשוג“ ו„איזומרוד“, שבנינן נגמר אך זה מקרוב, הן כדמות „נאוויק“ שאבדה ליד סאחאלין, אך פחות מהירות בלכתן ממנה (24 קשר). תותחיהן לא אדירים (6 שקוטבם ¾4 אצבעות), אוצר הפחם בהן לא גדול (700 טון) ומדתן ג"כ לא גדולה (3,196 טון), ועל כן לא תוכלנה לשמש כמרגלות ולעמוד בקרבת האויב. ואולם לעומת זה, מפאת מהירות מהלכן תוכלנה להיות אניות-מצפה טובות, ולהדוף אחור את הטורפדיות היאפאניות, כאשר עשה „נאוויק“.
הנה כן, מלבד 5 אניות-שריון ממדרגה ראשונה, יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי 4 רצות המסוגלות לעבודת משמר וכחן גדול גם להגן בפני התנפלות טורפידיות, ורק רצה אחת הטובה לרגול במרחק, וזה – לפ"ד מכתב העתי הנ"ל – הצד הרפה שבאסקדרא. כבר אמר נעלסון, כי אסקדרא בלי אניות מרוץ היא כהֵלך תועה בדרך. בהמצא האסקדרא במרחבי הים ששם תוכל להפגש עם האויב, חובה על האדמירל המפקד לחפש ולמצוא את האויב בעוד מועד, ואם נחוץ – להסתיר מפני האויב את מהלכו, ולזה נחוצות 3–4 אניות-מרוץ חזקות. ואולם אם יצליח רוזדיסטבינסקי להתאחד עם האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, אז יסור חסרון רצות מרגלות.
„חסרון שני יתר גדול – אומר הלאה המומחה הנזכר – הוא: המצא באסקדרא השניה של האוקינוס השקט ארבע אניות עתיקות, המסוגלות אך מעט למלחמה ובה בשעה לא תוכלנה לשרת בתור מרגלות או נושאות עבודת משמר. „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ טובות רק למגן החופים, ואף אמנם הן נבנו מעיקרן (בש' 1891–1894) לא לשוט באוקינוס, אך להגן על חפי הים הבאלטי. לשוט על גלי האוקינוס לא תצלחנה גם שתיהן: דופניהן נמוכות יתר מדי, ובולטות לא יתר מן 12–13 רגל מעל המים, מדתן פחותה מכפי הראוי לאנית-שריון („נאווארין“ מכילה 9,475 טון ו„סיסוי הגדול“ – 9,000 טון), תותחיהן כבדים ממדת אניות כאלה, ואוצר פחמיהן בלתי מספיק, 1000–1200 טון). אמת כי עד מקום תעודתן אפשר למשכן בשלשלאות, אכן בעת מלחמה תוכלנה להביא תועלת רק בהיות הים שוקט, כי בעת סער ישטפו הגלים על פני ספונן ואז כמעט [?] להשתמש בכלי תותחיהן. כמעט מחצית [?] [?] (החרטום, [?] באניות אלה היא: לכתן לאט (לא יתר מן ¾15 קשר), וכעת אחרי שוטן 10–13 שנה במים, מי יודע אם תוכלנה ללכת יתר מן 13 קשר לשעה.
„הסתפח האניות האלה אל אסקדרת האדמירל רוזדיסטבינסקי תשלול ממנה את היתרון הכי גדול על האויב – מהירות המהלך. חמש אניות השריון של האדמ' רוזדיסטבינסקי, חוץ מ„סיסוי“ ו„נאווארין“, תוכלנה בלי תפונה גם אחרי עברן את האוקינוס ללכת 15 קשר לשעה, שזה כדי ½1 קשר יותר ממהירות לכת האסקדרא של האדמירל טוגו, ואולם בהספח „סיסוי“ ו„נאווארין“ תתמעט מהירות מהלך האסקדרא של האדמ' רוזדיסט' עד 13 קשר, היינו כדי ½1 פחות ממהירות אסקדרת טוגו (המלחמה ליד וויי-הא-ויי הוכיחה, כי אניות טוגו הולכות עתה לא יתר מן ½14 קשר לשעה).
וע"כ – כה ישער מכה"ע המדובר – יתכן, כי „סיסוי“ ו„נאווארין“ תשארנה בליבוי. ואם תצאנה לדרך, תלכנה בתור פלוגה מיוחדת ונבדלת לעצמה, אשר תוכל ללכת סביב ליאפאן, דרך מיצר לאפערוז (אם רק לא יכוסה עד אז בקרח), מקום אשר אין לירא פן יפגשו את צי טוגו.
כל האמור על אדות שתי האניות האלה יוכל להאמר עוד ביתר שאת על שתי הרצות „אדמ' נאחימוב“ (נבנתה בשנת 1885) ו„דמיטרי הדוני“ (בש' 1883). ובלי תפונה תתאחדנה אל הפלוגה המיוחדה ההולכת לאט, 13 קשר לשעה. בפלוגה ההיא תוכל להמנות גם „אלמאז“ – אנית המשוט של הנציב.
מספר האנשים הנמצאים בכל 32 אניות האסקדרא של האדמירל רוזדיסטבינסקי עולה עד 13000 איש, מחציתן אנשי צבא שנקראו מבני המלואים.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 222, 13 באוקטובר 1904, עמ' 1; מס' 223, 14 באוקטובר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 