הבארון עדמונד רוטשילד בא"י.
(דין וחשבון מאת סופרנו המיוחד).
יפו ט"ו שבט. סוף סוף זכינו לקבל פני האורח הגדול אשר צפינו אליו. הנדיב הגדול אבי המושבות בא"י הבארון עדמונד רוטשילד הופיע יום תמול בשערי עירנו.
עוד מיום ג' שבוע זה חכה מר חזן פקיד מושב רל"צ לבוא אדונו וילן בלילה ההוא בעיר, כי ע"פ ידיעה תלגרפֿית מאלכסנדריא היתה האניה צריכה לבוא ביום ג' אכן התאחרה בדרך וביום ד' אחרי חצי היום נראתה האניה הלבנה הולכת ובאה.
כבר ידענו, כי אניתו של אורחנו זה צבועה לבן ועל התרן נס בעל ג' מראות: שחור לבן ואדום – כתבנית דגל ממשלת צרפת ועל הנס מרוקמים כוכבים, ובהראה האניה ממרחק ידעו הכל כי אנית הנדיב היא, וימהר העם אל החוף, וידים רבות היו עסוקות שם מטעם הממשלה לפנות הסחורות הרבות הצבורות במעברה, ושר השוטרים ושוטריו, ושר הפוליציי וסגניו עמדו על יד החוף ויקבלו את האורח בכבוד.
בוא בא הנדיב באניתו הוא עם זוגתו, אכן היא לא ירדה ביום ההוא ותשאר באניה, וירד הנדיב לבדו באניתו הקטנה ויקבל אצל אניתו הגדולה את מר חזן ויושיבהו לימינו ויעלו היבשה.
ובהגיעם אל המקום שמשם תוכלנה העגלות ללכת וישבו בעגלה וילכו ישר לבקר פני מושל עירנו – אשר הופקד בתלגרמא מהפחה לחלק כבוד להאורח – ושם העמדה בביאה שורת אנשי הצבא מזה ומזה, ובעבור האורח בתוך הרימו קני הרובה לאות כבוד. ויתמהמה שמה כעשר רגעים, ויסע ל„ראשון לציון“ ויבקר שם היקב ויקבל כבוד מבני המושבה ויחזור ללון באניה, ושם בא אליו מושל עירנו וישלב לו בקור בכבוד גדול, וגם מהרוכבים בסוסים מבני המושבה רל"צ, אשר התחרו במרוצת הסוסים לפני האורח בבואו במושבה, גם הם נלוו אליו ויעלו אל האניה. והיום בבקר עלה אורחנו היבשה וילך למושב פתח תקוה, ואחרי שעות אחדות באה אשת פקיד מושב פ"ת הנה ובלוית מר קאמיניץ עלתה לאנית הנדיב ותוריד את הגברת ותסענה לפתח תקוה.
מקצר אני, כי רגעי הפוסט ספורים. במכתב הבא – יום ב' הבא – אאריך יותר ואספר הכל בפרוטרוט.
* * *
(מגליון 24)
מטעם הממשלה נשלחו להחוף שר השוטרים, שרי הפוליציי ושוטרים לקבל האורח, וידים רבות עמלו לפנות החצר והקרפף שעל החוף להיות חן המקום על עובריו, ובי"כ וכה והאניה עמדה, ואניות קטור קטנה הורדה מהאניה ובה הנדיב. ותסבב האניה הלוך ושוב עדי גשת אליה האניה הקטנה המובלה ע"י מלחים במשוטים, אשר בה ישב מר חזן, ואחרי ברכת השלום הורדה מהאניה אנית משוט קטנה וישב בה הנדיב ומר חזן, וחובלי האניה החזיקו משוט ובראשם ראש החובלים וילכו ויבאו אל החוף.
ופקיד החוף והרופא המפקד על בקור האניות לא חכו עד בא ראש החובלים אליו ותעודתו בידו, כדרכם תמיד, רק הקדימו ללכת גם הם באניות משוט ויקבלו התעודות בדרך, למען לא יהיה כל עכוב בשעת העליה.
והגברת לא ירדה, כי היתה עמלה מהנסיעה, ותשאר היא באניה. ויעל הנדיב על החוף ויקבלו פניו שרי הממשלה הנועדים שם, והשוטרים מפנים לו דרך. וילך רגלי ואמבוהה גדולה אחריו עד בואו אל קצה שוק החוף מקום תוכלנה העגלות ללכת, ושם חכתה לו עגלת הפקידות ממושב רל"צ וישב בה, הוא ומר חזן, ויסעו לבית מועצות הממשלה לבקר שם את מושל עירנו אשר חכה שם, ובמבוא הארמון העמדו שוטרים מזה ומזה וקני רובים בידם ובעבור עליהם האורח חלקו לו כבוד שרים, ויעל אל המושל ויקובל שם בכבוד ואחרי התמהמהו שם כרבע שעה ירד ויעל על העגלה ויסע בלוית מר חזן אל מושב „ראשון לציון“, והמושל שלח שלשה מחיל הרוכבים ללותו על דרכו עד בואו „ראשונה“.
[…]
"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 24, 9 בפברואר 1899, עמ' 2; מס' 25, 10 בפברואר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 