בעולם המדעים, האמנות והספרות.
[…]
מכה"ע הצרפתי L'Jndépendant Rémois הביא דברים הראוים להשמע ע"ד פעולת מחלת הים על בע"ח שונים. הדברים נמסרו מפי עד ראיה, שנסע עם קובץ-חיות באניה.
הדוב הלבן הוא האחד אשר בחמדה יעלה אל האניה; כל יתר בעה"ח ממאנים לעבור בים, וכל אחד מהם מראה את מאונו על פי דרכו: יילילו, יהמו, ינהמו, עד אשר תבוא מחלת-הים ותאכפם לנוח מזעפם. הנמר לא יוכל כלכל את המסע; תנועת האניה תרגיזהו, והוא מיליל מרה ומעיניו תזלנה דמעות בלי הפוגות; הסוסים יעונו עוד רב יתר מן המחלה, ויש אשר ימותו בה. ואולם השורים ישאו את המחלה בגבורה. הפילים מתרגשים כמעט כהנמרים, ואולם למצער יתנו ל„סעדם על ערש דוי“ ולטפל ברפואתם, ורפואתם היא: קב מים מתוקים בגפת, שני ליטר יי"ש ועשרים גראם סם חינא. הזמיר (ג'יראפפע) ישא במנוחה את המסע בים, והקוף גם בהיותו חולה יסר מאד בגלל המחלה, כמעט יתנו לו ללעוס בצל, יחל לרקוד משמחה.
"הצפירה", שנה שלושים, מס' 187, 25 באוגוסט 1903, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 