ידיעות שונות.

(תחבולה למחלת הים). רבות ושונות הן התחבולות למחלת הים ועד כה לא מצאו הרופאים תחבולה נכונה ומועילה למחלה זו, אשר כל הנוסעים בים יסבלו ממנה. אחדים מיעצים להנוסעים לבלתי אכול מאומה במשך עת הנסיעה, ואחרים, להיפך – להרבות באכילה; אחדים מבטיחים נאמנה, כי תחבולה טובה היא למחלת הים להרבות לטייל על מכסה האניה, ואחרים מיעצים לשכב בלי תנועה במטה, ועוד תחבולות אחרות בדומה להן. אולם זה לא כבר פרסם הד"ר היינץ תחבולה פשוטה מאד, ולפי דבריו היא בדוקה ומנוסה ומועילה – להרבות ככל האפשר לשאוף רוח אל תוך הגוף. מלבד הראיות שהוא מביא מהלכה למעשה שהתחבולה הזאת מועילה ומגנת ממחלת הים, הוא מבאר אותה על פי תורת הרפואה. לההקאה יש יחס אל תנועת הראה בשאפה אויר אל קרבה. היא מתחלפת משאיפת האויר אל הגוף, ועל ידי זה יפתח חלל הקיבה ותחלנה תנועות חזקות של נשימת הראה בהוצאת האויר. כנראה מרכזי העצבים המסבבים את נשימת האויר וגם ההקאה קשורים ואחוזים זה בזה, ולכן אפשר על נקלה לעצור בעד הגירוי המביא לידי הקאה, מאיזה סבה שתהיה, על יד שאיפת אויר פעמים אחדות עמוק עמוק אל תוך הגוף, והיה בהכנס אויר אל תוך הגוף בכמות רב, ובהמצא בו יסוד החומצי בשפע רב, תחדל ברגע ההיא נשימת האויר ואתה גם ההקאה. אם נזרק מתחת לעור כלב 0,001 גראם אפאָמאָרפֿין, אז כעבור רגע או שני רגעים יחל להקיא באופן חזק מאד. אך אם יכניסו ברגע ההיא בדרך מלאכותי אויר חזק אל תוך גופו, אז יחדל כרגע להקיא גם אם יזו מתחת לעורו שני גראמים אפאָמאָרפין. מזה נראה כי התחבולה הנכונה למחלת הים אשר אותותיה הם הקאה וגועל נפש למזון, היא נשימת האויר, ואם ישתמשו הנוסעים בים בתחבולה זו מתחלת הנסיעה, ישתמרו מהמחלה ולא תגע בהם לרעה.

"המליץ", שנה ארבעים ושתים, מס' 88, 5 במאי 1902, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.