
ידיעות העולם והטבע
הררי-קרח (אייזגעבירגע, גלעטשהער)
(סוף מגליון 23).
[…]
חכמי הטבע המפורסמים אשר כל מגמתם ומאויי לבבם בכל ימי צבאם עלי ארץ, הוא רק להטיב את מצב מין האנושי, ולהסיר את כל המכשולים ואבני הנגף העומדים לשטן למו בדרכם, מבלי נתון להם להפיק רצונם ולבצע מחשבות לבבם, חשבו מחשבות רבות גם על דברי ים-הקרח והרי הגלעטשהער שלו, אולי יעלה בידם לנצח את מלאכי זעם הטבע האיומים האלה, והמציאו לאחרונה תחבולה אחת נכונה ומתוקנה, איך לעבור לאורך ולרוחב ים הקרח רצוא ושוב, מבלי כל אסון ופגע אשר יסבו הררי-הקרח המתיצבים לשטן ולמפריע בדרך מהלך האניות; והוא אנית האיל (ווידערשיף) הנודעת בחכמת טכסיסי-המלחמה (טאקטיק) לאחת מאניות-המלחמה (קריגסשיף) מהיותר מתוקנות, האניה הזאת בקציה, הנה מחודד (שארף) ומוקצעת (צוגעשפיצט), המקצעות החדות תעשנה מברזל עשות (שטאהל), האניה הזאת נושאת על גבה גם כלי-תותח מעטים, אבל גדולים למאד, ובעת אשר יתיצבו לעומת אניה כזאת הררי-הקרח בגאון עוזם מבלי נתון לה לפנות ימין או שמאל, אז תנגח האניה הזאת בהדרבן החד אשר לה (שארפין שפארין) ותשבר בנגיחתה את הררי-הקרח לפתיתים ולרגבים קטנים. רב החובל המפורסם מורנאָע, בחן לעבור בפעם הראשון באניה כזאת, לאורך ים-הקרח, ואחרי אשר כתרוהו וסבבוהו הררי-הקרח האיומים והנשאים מכל העברים, חפצו הצליח בידו לשברם ולפוצצם בעזרת נגיחות המקצעות החדות אשר בקצה האניה, והאניה עשתה את דרכה הלאה באין מפריע ובאין מכלים דבר, עד אשר חתרה צלחה למחוז חפץ רב החובל.
"הצפירה", שנה רביעית, מס' 24, 27 ביוני 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.