אסון אנית הקיטור "אוסטריה" – 1858

דייטשלאד.

[מי באש ומי במים]

האמבורג. ביום 13 לחודש סעפטעמבער שנה זו קרה מקרה נורא אל אניות-קטור גדולה אוסטריא אשר שמה לדרך פעמיה מחוף האמבורג לעבור ארחות ים לארץ אמעריקא, מסבת אש לוהט אשר אחז בכל קצותיה, ונהיתה למאכולת אש, והאנשים אשר היו בה יותר משש מאות נפש אדם, באו באש ובמים ויאבדו מתוך החיים, ולא נצולו מהם כי מתי מספר. ואלה הנמלטים ספרו את אשר בעיניהם ראו מהחזיון הנורא אשר תסמר שערות איש השומע. וזה לשון אחד מהנמלטים פריץ טהאמפזאן מעיר קאפפעלען, כפי אשר יודיעו כתבי-העתים: ביום שלשה עשר לחודש סעפטעמבער עזבתי את חדרי אחר סעודת הצהרים ועליתי על היציע למעלה; שם שמעתי את קול החובל קורא אל האנשים השוכנים בירכתי האניה בחדרים המיוסדים בתוך לצאת משם למען יוכל לעשן את נויהם לנקות האויר; כשמעי זאת ירדתי אל חדרי לראות אחרי מלתחתי, ושם ראיתי את החובל ובידו כלי מלא זפת, ואיש אחר אוחז בידו מטיל ברזל לוהט מאש, כי על הדרך הזה יעשנו נות האניה. ויהי כאשר עליתי על היציע וטרם הצגתי רגלי על המדרגה האחרונה מלמעלה, והנה שמעתי אחרי קול רעש גדול קורא „אש אש“ חיש הסבותי פני לאחרי והנה התאבכו נגדי גאות עשן מזפת כקטור הכבשן, כי אחזה הלהבה בהזפת אשר נצת מברזל הלהוט באש. וכאשר צעדתי הלאה ראיתי את רב החובל רץ וידיו אוחזות בשערות ראשו, ומנהמת לבו התמלטו מפיו המלים הנוראים: „הן אבדנו כלנו אבדנו!“ ואומר אליו: הן מרחוק אראה שתי אניות אולי יצלח בידנו להתקרב אליהם ולהמלט על נפשנו? אבל הוא לא ענה מאומה וירץ אל קצה הספינה מאחריה ולא ראיתיו עוד. חיש חזו עיני את כל אנשי האניה רצים דחופים אל האניות הקטנות הקשורות בחבלים למען הורידם במים. ויצלח לששה עשר אנשים לשבת באניה הראשונה, אשר הורדה אל המים ונמלטו אל הספינה הגדולה מויריס אשר באה מרחוק ויבואו אל תוכה. חשתי גם אני למצוא מקום באחת מן האניות הקטנות אבל לשוא! כלנה מלאו אנשים מפה לפה, ומהרתי להמלט אל קצה האניה אשר נמלא אנשים, ואיש את אחיו דחקו להמלט שמה מקצה האניה הבא באש, וכה מלאו את הקצה האחרון עד אשר הבאים שם ראשונה נדחקו מהבאים אחריהם ונפלו להמונים למצולות ים ויכס עליהם התהום. אני עמדתי בתוך המון ההמולה הגדולה, ועיני רואות אנשים להמונים נופלים לים מימיני ומשמאלי, ולא ידעתי נפשי – אחרי רגעים אחדים צלחה בידי ובידי אחרים לאחוז בחבלים הקשורים סביבות התורן הגדול ונעמוד הכן על מקומנו כשתי שעות. בין כה וכה והלהבה נתפשטה ואחזה סביבותיה הלוך וגדול עד אשר אחזה בכנפות בגדינו ועינינו רואות וכלות מאין הושיע. כראותי כי כלתה עלי הרעה נסיתי את ארבעה אנשים אחרים להבקיע אל כלי המים, וגם צלחה לנו לבוא עדיהם, אמנם מצאנום סגורים ברתוקות ברזל, ונשב בידים רקניות, ולמען הנצל מאש הלוהט פשטנו בגדינו, טבלנו אותם במים להציל חיינו אך על רגעים אחדים. לא יכולנו לראות הנעשה בקצה האחר מהאניה, כי אמצע האניה סכוכה היתה באש ועשן נורא מאוד. בעת הנוראה הזאת לא נשמע עוד קול החובלים ומנהלי האניה להשקיט המהומה, אמנם קול יליל הקשבתי, קול צוחה ואנקה חודרת כליות ולב מאנשים נשים וטף המטים למות ובאים באש ובמים – הה תקצר לשוני מספר כל אשר חזיתי! כזכרי לבי יתר ממקומו ומעוף צוקה תסוככני. אחרי עבור שתי שעות ושני חלקים מהאנשים אשר נקבצו על חלק מהספינה אשר הייתי בו, נדחקו או התנפלו מעצמם אל תוך הים ומשבריו כסום לנצח. – הלהבה גדלה ובאה אל מקום עמדתנו עד אשר לא היה עוד לאל ידינו להשאר על האניה מבלי היות לברות למאכולת אש שורף. כראותי כי קרב קצי, לקחתי חבל וקשרתי קצתו באחד בטבעת הדבוקה בדופן הספינה ואת קצהו השני קשרתי ברגלי, ובידי אחזתי בחבל ואוריד את עצמי אל תוך הים. ויהי כאשר קרבתי אל פני המים והנה חמשה אנשים אחרים אחזו גם הם בחבל אשר ירדתי עליו וירדו אלי ויאחזו בכנפות בגדי, אך נדחקו ממקומם מאחרים הבאים אחריהם ויפלו אל תוך המים לבלי שוב עוד. שלשה שעות הייתי במצב כזה תלוי בין המים ושמים, ובמשך העת הזאת, נפלו אנשים עלי מימיני ומשמאלי, מקצתם חיים וקימים ומקצתם שרופים באש כסוחים, וכלם יחד טבעו במצולות ועיני רואות וכלות. גחלי אש בוערות, ועצים לוהטים עלי נפלו עד אשר עזבוני כחותי לאחוז עוד בחבל, ואחרי את רוחי פקדתי בידי האב החונן, עזבתי את החבל וקפצתי אל תוך הים, והחילותי לחצות גליו ולשחות אל המקום אשר ראיתי את האניה הגדולה מרחוק. אחרי אשר שחיתי משך זמן באה ספינה קטנה אשר נשלחה מהאניה הגדולה להציל נפשות אדם, והובאתי אל תוכה ואבוא אל האניה הגדולה. גם אניות קטנות אחרות מהאניה הזאת מהרו אל מקום התבערה להציל נפשות האומללים אשר נתלו על החבלים והתורנים, אך חובלי הספינות הקטנות יראו מגשת אליהם מפחדם פן יקפוצו האומללים יותר מאשר תוכלנה שאת ויהפכון על פניהן, ע"כ הצילו אך את אלה המפרפרים בין מות וחיים בין גלי הים. האניה הגדולה מויריס נשארה על עמדה שתי שעות יותר, ובמשך הזמן הזה, הספינות הקטנות הולכות רצוא ושוב ויצילו נפשות אדם כאשר יכולו, עד אשר עלתה האניה כלה על מוקדה, ולא נשאר ממנה זכרון ושארית. הלילה פרש צעיף אופל על התבל והמראה האיומה הזאת גם יחד, „ודממה שוררת.“ למחרת היום ההוא כאור הבוקר עברנו על המקום הנורא הזה, אך לא ראינו נפש כל חי.

Puttner_-_1858_-_Sinking_of_emigrant_ship_Austria
אנית המהגרים "אוסטריה" עולה באש. ציור מאת יוזף פוטנר, 1858. המקור: ויקישיתוף

איש אחר מהנמלטים יספר בזה"ל אחרי אשר קרא רב החובל „הן אבדנו כלנו אבדנו“ פרצה המהומה ברעש מורה מאוד. איש איש רץ אל עבר פניו, משוגע ממראה עיניו וממשמע אזניו: זה נשרף, זה נהרג, זה נטבע! אנקת הנשים המולת האנשים ויליל הטף בקעו עד לב השמים! תחתי ארגז בזכרי את אשר עיני ראו. שם משפחה שלמה איש ואשתו וחמשה בנים, הלהבה נגד פניהם, וגלי הים תחתיהם. בראות האיש כי אין מנוס מהמות הנורא העומד הכן נגדו לשים קץ לחייו ולכל חמודי נפשו עלי אדמות, נושק את רעיתו ומשליכה לים, ואח"כ את בניו אחד אחד ובאחרונה יקח את ילד זקוניו על זרועותיו ינשקהו יחבקהו ומתנפל אתו אל גלי הים. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. – שם תרוץ אשה עדינה ומחמל נפשה על זרועותיה, בגדיה אחזה הלהבה, ותחפוץ לקפוץ אל המים אך כחותיה יעזבוה, תפול לארץ וכרגע יקוד אש יכסה ואיננה. על כלנה חרדו כליותי ולבי למראה איומה מאח ואחות מבני העברים בעלומי ימיהם אשר שמו לארץ קאליפארניען פעמיהם. כראות העלם כי אבדה התקוה להשאר על האניה מחמת אש לוהט, מהר להוריד את אחותו הנעימה בחבל אשר קשר אל ירכתי הספינה, עד קרוב אל הים, בראותו ספינה קטנה הולכת וקרבה להציל נפשות, ואחרי כן קשר חבל אחר סביבו וירד גם הוא אחריה. אך בחפזו לא משך החבל כיאות, ובהתנפלו נסבך החבל סביב זרועו השמאלי ופניו עד אשר הפשיט את עור פניו, וככה נסבך החבל סביב צוארו. שמעתי קול צעקת הנערה להחיש ישע לאחיה האומלל הגוע, אך הה מאין יבא עזרו? מי ימהר לישועתו בתוך הרעש וההמולה הנוראה? ככה התפרפר האומלל בידיו וברגליו איזה רגעים להרים את עצמו, אך כלו כחותיו ונפשו יצאה. – כאשר ראיתי את הספינה הקטנה הולכת וקרבה אל מקום עמדתי קפצתי גם אני אל תוכה ותצלח לי להמלט, ובשוב הספינה הקטנה אחור עוד ראיתי את העלמה העבריה תלויה על החבל וצועקת מרה ולא ידעתי מה היתה אחריתה. עוד ראיתי מרחוק את איש מיודעי מארץ באהמען חובק את בנו בכורו ויחד קפצו אל המים, ואחריהם לא אחרה לבוא אשתו ושתי בנותיה. אשה עדינה ממרום עם הארץ מארץ בריטניא בראותה כי האש יאחז סביבה נשקה את שני ילדיה ותשליכם ימה, ואחרי כן קפצה גם היא חובקת בזרועותיה את יונק שדיה עכ"ל.

תקצר היריעה מהכיל, והעט מהביע את כל המסופר מהמקרה הנורא הזה מהאנשים אשר נמלטו מתוך ההפכה הזאת. וכאשר נודע עתה הדבר באר היטיב, נראה לפי ידיעת כתבי-העתים הנאמנים כי משש מאות נפש אדם אשר היו באניה הזאת נצולו אך ששים ושמונה. בין שמות הנמלטים וגם בין אלה האובדים ימצאו שמות הרבה מאחב"י.


"המגיד", שנה שניה, מס' 41, 27 באוקטובר 1858, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s