רובינזון קרוזה בדורנו – 1910

800px-Shackleton_nimrod_50
האניה "נימרוד". המקור: ויקישיתוף

תערובות.

רובינזון קרוזה בדורנו.

עתוני חוץ-לארץ מספרים מקרה מפליא על-דבר איש אחד, אנגלי, שבחר למקום שבתו את מקום אחד האיים העזובים ברצונו הטוב.

הספינה „נמרוד“, שלותה בדרכו להציר הדרומי את סיר שיקילטון, סרה בדרכה מדי שובה אל האי מאקארי לאסוף שם ידיעות על-דבר מצב המקום.

האי מאקארי איננו ידוע לרבים. הוא נמצא במרחק של 545 מיל מזילאנדיה החדשה. כלו מכוסה סלעים טובים והרי שרפה שפלטה האדמה מלועה. האי נתגלה לפני מאה שנים על-ידי הקאפיטאן הזילבורג, ובימים הראשונים היו מרבים הבאים אל האי לשם ציד החיות, אך זה כעשרות שנים שעזבוהו הספנים ולא סרו אליו מעולם.

בגשת הספינה „נמרוד“ אל החוף, ירדו אנשי האניה אל האי והתחילו לאסוף את האבנים המענינות, שרידי הדור הקדום, שמצאו שם. אחרי ששהו שם שני ימים עברה „נמרוד“ לצפון האי, למקום הררי-סלעים גבוהים. ומה מאד התפלאו לראות מרחוק עשן מתאבך ועולה לא הרחק מן הים. הם ידעו, כי אין נפש אדם על האי הזה והבן לא יכלו את סבת החזיון. אז הלכו אל מקום העשן ומה גדלה השתוממותם בגשתם ובראותם שני בתים קטנים בנויים היטב על-פי דרכי הבנין, ואיש יצא לקראתם חמוש בנשק.

התושב היחידי המוזר של האי הוא איש אנגלי ושמו וויליאם מאקובין, בן נ"א. הוא לא נתן להמלחים כל באורים ודחה את הזמנתם לבקר את הספינה. אז הלכו המלחים וספרו את הדבר להקאפיטאן דיורס וזה בא אל החוף ונכנס לבית האיש, בית מקושט בעשב ובאלונים ונקיון שרר בכל פנותיו. מאקובין כבד את האורח בלחם ממולא בבשר דגי הים – הבשר היחידי שאפשר להשגי באי השומם הזה. הנזיר הבודד, הוא בריא אולם, הוא בא אל האי לפני חמשה ירחים. בעברו על-פני האי באניה, עלה רעיון על לבו להנפש כשנה אחת ולברוח מחברת האנשים ומשאונם-והמונם ולעסוק בציד של כלבי הים, אריות-הים וצפורי-הים ולאסוף את העורות ולמכור אותם אחרי-כן בסכום רב. הוא לקח מאת הקאפיטאן של האניה את כל המכשירים הדרושים, בנה לו בית, הכין חלב וחמאה ועסק בציד של כלבי הים. חבריו ואנשי בריתו הם שני כלבים המתגוררים אתו.

בעת הראשונה בקרוהו אורחים מסוכנים – החתולים הפראים. אך היריות של הציד הרחיקו אותם במהרה מעל ביתו והם לא העיזו עוד לגשת אליו. שתי פעמים נכשלו אניות על-יד החוף של האני ואנשיהם טבעו, והוא הציל רבים ממות. ששה אנשים מתים, שהגלים זרקו את גויותיהם אל החוף, נקברו על-ידי רובינזון החדש על האי, ולפרקים קרובים בקר את קברות המתים – הזכרון היחידי שהיה לו מעולם החיים.

מאקובין נפרד מבני האניה „נמרוד“ ונשאר בודד באי העזוב עד תום השנה שקבל על עצמו להיות נזיר מן העולם.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 183, 28 באוגוסט 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[Macquarie Island]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s