“U.9„ בים הצפוני.
(מתוך פנקס הרשמים של משתתף. *)
מעבר לנשיאי העבים הרבים שקעה דומם השמש האדומה מטה, מטה. על פני הים מרחפת רוח צפונית-מערבית ומכה גלים במי-הים הדלוחים, הבאים עם מוצאו של הנהר „אמס“. תרשים וצרורות נגרפים עם הזרם הזועף, מלא-הקצף. בהמולה ושאון רודפים הגלים זה את זה, רודפים ונשברים, נשברים ומתגוללים הלאה. מרחוק באים הזרמים, קצפם יז כקצף העולה מנחירי סוסים אבירים, הם זורמים קדימה, קדימה למרחבי אין-קץ אל-יד החוף, עומדות זו אחר זו שש צוללות, כש„פניהן“ מועודת אל המרחב ול„אחוריהן“ הן מחוברות ב[?]קרות-של-ברזל אל העגן הגדול, התקוע באדמת החוף הטחוחה. המים גאו, הגלים מכים בצוללות, נשברים ומכלים שארית-קצפם בשפה המשתרעת לפניהם. הצוללות מחכות לשפל, שיתן להם את האפשרות להפליג צפונה-מזרחה, אל מרחבי הים הצפוני, אל מקום-המשמר.
השעה השמינית צלצלה. בצוללת הובאו כל הסדרים הדרושים, איש איש על משמרתו, המכונות החלו את פעולתן, המים נחצו – ולאט-לאט מחליקות הצוללות אחת-אחת, והצוללת “U14„ מנהלתן, אל תהום-האפלה. עלטה ודומיה… אורם של המגדלים, הממלאים תמיד את המעבר אל חופי-הים הצפוני כבה; רק מהגבול ההולנדי מגיעים עוד קיים, קיים של אור כהה, חודרים רך האפלה – ומשליכים צללים רועדים על פני התהום הגונחת. חשך, והחשך כמה טוב הוא לנו, כמה מועיל. רגעים אחים עוברות הצוללות מעל פני המים. הנסיעה היא יותר נוחה… עודנו נסחפים עם זרם מי-הנהר, צפונה! כח המרוץ מגיע לארבעה-עשר קשרים, מזמן-לזמן אנו צוללים יותר ויותר, צוללים ומופיעים שוב על-פני המים, מעין תמרונים של „ימים כתקונם“…
– – – על הצוללת המנהלת „U14“ מבריק ניצוץ של אור. מן הנטיה הצפונית-מערבית ענה לעומתו ניצוץ שני – אנו נפגשים עם התחנה Barkum. בסירוגין מחליקים על פני הגלים הפזיזים סימני האור, הנמסרים מן התחנה הנזכרת. רעיון גדול, ניצוצות קטנים.. כתב-האור! וממששים המה האורות, מגששים באפלה, מחטיאים לרגע את המטרה, עד שהם קולעים אל המקום הדרוש. השפה האלמת פוסקת, ושוב – רק המית הים האלם העלוב.
אך שוב ניצוצות של U14, מתוך מגדל-הצופים, הנטוי רק מעט מעל לשטח-המים. הצוללת עושה נטיות שונות, ואחריה גם חמשת הצוללות הנותרות. סימני אור, ניצוצות ושוב עלטה. על יד התחנה Burkum נמצא המשמר של צלבני ציינו. אנו מפליגים מערבה, והפעם הצוללת „U9“ בראש. יותר ויותר אנו קרבים אל שלשלת האיים האחרונה של מולדתנו האהובה בחופי הים הצפוני, ומאחרי האיים האלה רובץ התהום הפעור וער. פעולת המכונות הפנימיות של הצוללת חלשה. עומדים אנו איש על משמרתו כשאנו לובשים אדרות קלות ומביטים רק נכוחה, הימה. הוצאתי לרגע את שעון הכיס אשר לי, שלוח-ספרותיו מואר מאליו. השעה העשתי עשרה הגיעה. גשם קל זלף על פני הגלים. כוכבים אחדים נראו פה ושם בעלטה, ומאחורי הצוללת נצבו הגלים כמו נד, הם סואנים ומכים, זועפים ושוטפים – אך אנו קדימה! מתוך העלטה רואים אנו חלקי הגוף הענקים של צלבן. הולכים אנו וקרבים. זוהי אניתנו המשורינת „לייפציג“. – ושוב מחליפה צוללתנו סימני אור עם גשר-המפקד של ה„לייפציג“. בכל הסביבה השלך הס. U14 התקרבה אל הצלבן, קבלה אי-אלה פקודות קצרות, שבה ותתרחק. מן הגשר נראו שוב פקודות בצורת קרני אור חשמליות. U9 קלטה את הקרנים – ותתקרב. על שאלת מפקד ה„לייפציג“: „מי הצוללת?“ ענתה זו האחרונה: „U9 – – – „מוילהלמסהפן מודיעים לי בניצוץ-חשמלי, כי על מוצא הנהר שלדה, בבלגיה, הולכים ומתקבצים כחות ימיים של האויב. U9 תסור מיד לתחנת “Hoek Van Holland„ לפעל שם כפי יכלתה. נסיעה מוצלחת“. – – – זו היתה הפקודה החדה, שנמסרה לU9 בנצוצות-חשמליים ע"י השחרחוק מגשר-המפקד של ה„לייפציג“. הצוללת חכתה עד אשר יעבר הצלבן את דרכו, ואחר הפליגה בחדות לעומת התעלה של כלה-דובר. „לפעולה“ ! „לפעולה“ ! היו קריאותיו המזרזות של מפקד הצוללת.
ערפל קל השתרע לפנינו; במזרח אמנם כבר החלו אורות השחר מבצבצים ועולים, ואולם אנו עדיין שרויים באפלה. עברו רגעים רבים, האורה מאחורינו הולכת ומתפתחת. גם לפנינו הרחק, מבקיעות ומופיעות קרני-שמש הבקר, שמי התכלת הרחבים המשתרעים מעלינו מוארים… אנו ממשיכים את דרכנו בזהירות וזריזות. הצוללת צללה תחת המים, משקפות-הראיה ויתר המכשירים הדרושים נתכוננו. לתוך השפופרת הגדולה אני משקיף ורואה מסביבי רק שמים. שמים ומים !
השעה החמשית. מפקד-הצוללת המליט אי-אלה פקודות שנונות מעמדתו על-יד משמרתו: מרחוק, בקצה האפק, נראים לו שלשה תמורי-עשן דקיקים, מקבילים זה לזה; התמורים מתפתחים מרגע לרגע: אלה צריכות להיות אניות גדולות. מהומה לרגע קט קמה בצוללתנו. לב כלנו רעד בין שמחה לתקוה. למעלה, סמוך למגדל-הצופים עמדנו ונבט, ונתבונן היטב, היטב.
„שלש אניות מסחר“! אבל לא – אניות מסחר לא תסענה בלויה „משולשת“.
„לצלל! „האויב עלינו!“ – צעק המפקד. נטינו את המשקפת בחצי-מטר מעל לפני-הים. הגלים שהכו בצוללת כסו אותה מפעם-לפעם וגם את הזכוכית-המגדלת שבקצה השפופרת; המחזה נעשה לעינינו יותר ויותר ברור: הנה המעשנות, הנה גם התותחים הכבדים, כאלו זה עתה קמו מתנומתם בליל-האפלה שעבר ויפערו את לועם הרחב – ויפהקו! „זהו הצי האנגלי!“ נזעקנו. כן, עכשיו הוא מתגלה לפנינו בכל הדרו. עפ"י מבנה האניות, הרכבת תותחיהן, הכרנו עם דמדומי הבקר את האניות: „אבוקיר“, „קרסי“, „הוג“. נסיעתן היתה אטית. בסירתנו הרגשה תנועה חזקה: „לעבודה אחים, לעבודה“! –
צללנו מתחת לפני המים לבל יגלונו האנגלים מתרניהם, הקטנו בצוללתנו את האור החשמלי ומכונות הספקת-החמצן לנשימה החלו את פעולתן. אנו נמצאים כששה מטר מתחת לפני המים. תוצאות פעולתנו עכשיו תלויות רק בכוון מהירות הנסיעה, בדיוק המרחק והנטיה; עלינו רק לסדר תכניתנו בחשבון מדויק. לכלי-הראיה איננו נזקקים יותר. סדרנו בלוית-המפקד ציור קל, שיסמן לנו את איכות-ההתקפה על האויב הנמצא בקרבתנו, אנו צריכים להמצא קרובים מאד אל האניות, רק כארבע מאות מתר מבדילים בינינו ובינן. וכעת מוטל עלינו תפקיד-הנסיעה היותר כבד, עלינו לדייק בכוון החשבון. עלינו למגדל-המצפה, אחר שבצוללת למטה היו כל המכשירים מוכנים לקרב ורמוני-התרפיד הפלדיים מוכנים להתפרץ עם כל הגה קל.
אנו מתרוממים קצת למעלה, מתרוממים ומביטים… עוד מבט אחד על הקרסי היפה – ואנו צוללים! מפקד הצוללת שלנו הספיק לכון את חשבונו בדיוק; רק עוד מאה מתר בינינו ובין התיכונה שבשלשת אניות האויב. לרגע רבתה התכונה על-יד מכונת-הקלע, ותרפיד מבריק יצא מתוך סירתנו, חצה בשריקה את המים… שניות אחדות חלפו… ורעד נורא זעזע את סירתנו הקטנה וקול המיה איומה הביאו אלינו הגלים… מעין זרם חם מלא את חדרי לבבנו; ואולם עוד טרם כלתה העבודה: שתי האניות הנותרות עודן מטילות חפשי. השניות נהפכות לנו לרגעים ואלה לשעות תמימות. כל שניה ושניה מביאה עמה פקודה חדשה: המפקד עומד ועושה את שלו במרץ ועיניו מפיקות אמץ.
אנו משקיפים בסקרנות מרובה דרך השפופרת הנטויה. הקרבנות נראים דרכה לעינינו בכל צורתם האיומה; הפוכה על צדה רואים אנו את לויתן-הברזל הענקי. המכונות והברגים עודם נעים, אבל מעלים רק רוח בתנועותיהם ולא קיטור. היא צוללת מרגע לרגע והמים האדירים מכסים לאט-לאט את בן-הצי האלביוני.
שני הצלבנים הנותרים מתקרבים אלינו; אבל מתוך תנועותיהם נכר, שאינם מרגישים כלל על מציאותנו; תותחיהם טרם הוכנו לפעולות-קרב; בטח חשבו כי אחד המוקשים היה בעוכרי בת-לויתם השלישית.
בינתים רבתה בסירתנו השמחה. בשורת-הנצחון הובאה חיש אל חברינו הנמצאים במדור התחתון של הצוללת ומחכים בקצר-רוח לתוצאות פעולותיהם. קריאות „הידד!“ לקיסר ולאומה הגרמנית זעזעו את ארבעת הדפנות של הצוללת הקטנה.
הספקתי עוד להציץ דרך מגדל-הצופים ואראה את המעשנה השלישית של „קרבננו“ הולכת ומתכסה בקצף-הגלים; עוד רגע והיא צונחת לנצח האניה האדירה. הקוים הראשונים של שמש 23 ספטמבר מאירים את חלקה התחתון של האניה ולאורם אני קורא את האותיות המוזהבות “Abukir„ ותוך כדי לקוט-האותיות עולים על לוח זכרוני רגעים היסטוריים גדולים, זכרונות נפוליון וציו הגדול, שנשמר ע"י המפקד האנגלי נלסון Tempora mutantur…
אחרי רגעים אחדים שטו עוד פה ושם קרשים שונים וחלקי-תרנים, מעשנות ודומיהם; אחדים ממלחי-האניה נלחמו בחרף-נפש עם הגלים ויחישו להם מפלט אל סירות-ההצלה שנשלחו להן מאת שני הצלבנים הנותרים.
– – – צללנו בשנית… אחרי פקודות קצרות וכוון-המרחק ודיוק הפעולה, עזב כדור שני את שפופרת המקלע… חמשה רגעים עברו… וגם הקרבן השני כרע. נשארנו על עמדותינו כנטועי-מסמרים, הלומי שכרון-הנצחון. מתוך קנה הראיה רואים אנו את האנגלים המתקבצים על מכסה הצלבן השלישי, שנותר להם לפליטה… בודקים דרך שפופרותיהם, מחפשים אנה ואנה – לראות אי-מזה נפתחה הרעה…
אנו לא זזים. אמנם האויר בסירתנו הולך ונשחת, וכמות החמצן הנכנסת על ידי מכונות העבוד אינה מספיקה, אבל אנו צריכים עדיין לשהות סבלנות, סבלנות!. רק אחר כשעה תמימה יכלנו לעלות לזמן מה מעל לגלים שרעשו מתוך פרכוס מאות המלחים… שאפנו אויר צח ושמש הבקר חממתנו!…
המפקד מוסר שוב אי אלה פקודות שונות… שוב הכנות מרובות על ידי המכונות הפנימיות ומכונות הראיה השונות… ואנו צוללים בשלישית. האניה השלישית עומדת במרחק של מאה מתר ממולנו. עבודת ההצלה והטפול באומללים הרבים עכבה אותה כנראה ולא נתנה לה להמליט לכל הפחות את עצמה לשלל…
– – שתי יריות תרפיד פלטו שוב מתוך לוע הצוללת שלנו, אחר דומיה ממושכה של רגעים, שבהם התכונו המפקדים אל מטרתם… שתי היריות קלעו בבת אחת בבשר הברזל ותבקיענה אותו… שאון נורא קם על הים. דומם צללה גם השלישית…
ובזה כלתה מלאכתנו…
התרחקנו למרחק של חמש מאות מתר ממקום האסון. כעת בודאי לא תהיה בנו יד האויב לרעה. לועם של התותחים הכבדים מלא מים, כתנין הפוך מוטל גם הקרבן השלישי והאחרון לפנינו, כארונו של מת. ויודעים אנו שלמאות מצאו פה קבר מלחיה של „מלכת הימים“, וגם בלבנו עד עדיין הרגש האנושי, אותו הרגש „הברברי“ שמנו בנו אויבינו גם הוא יודע גבול. כעין עננה של תוגה מעיבה את נצחוננו – אבל יחד עם זה חשים אנו כי גדול ויקר לנו הנצחון הזה!.
אחרי רגעים אחדים הרגשנו, כי פה ושם מתגלות עוד סירות-תרפידים של האויב, הבאות לפרע לנו כגמולנו. הנה אחת, שלש, חמש – – – זוהי פלוגה מזוינה של שש סירות הרודפת אחרינו בכל עז בנטיה מזרחית-דרומית. היינו נאלצים לרמות את הרודף ולעבר לנטיה אחרת, אל המערבית-דרומית; צללנו תחת המים לשלשה, ששה ושמנה מתר. פקודותיו של המפקד חדות ושנונות – רגש השמחה פועם בלבבנו. במהירות אנו נוסעים הביתה, להביא בידים רועדות את הנצחון הצעיר לימתנו האדירה.
תרגם: רוממתי-עזר.
*) מפני ההסגר הימי ששמה גרמניה ביום 18 פברואר ש"ז על חופי אנגליה בעזרת צוללותיה הננו מוסרים בזה תיאור של נסיעת הצוללת הגרמנית הידועה “U 9„, שנחלה לה ולצי הגרמני נצחון מזהיר בהטביעה שלש אניות שריון אנגליות: „אבוקיר“, קרסי“, „הוג“ ביום 21 ספטמבר על יד Hoek-Van-Holand. – המערכת.
"החרות", שנה שמינית, מס' 48, 14 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 