המזיקים המשוטטים – 8 ביוני 1904

דברי הימים

הַמַּזִיקִים הַמְּשׁוֹטְטִים.

המלחמה הנכחית היא מעין תערוכה של כל ההמצאות החדשות בחכמת הרציחה והנתישה. החומר המתפוצץ שהיה במלחמות הקודמות דבר יוצא מן הכלל, היה במלחמה הנכחית ל„לחם-חק“. קרוּפ וכלי תותחו עוד נשארו, אבל רואים אותם כראות אורתודוקסיא נושנה. ראשו ורובו של התכסיס עומד על הצינים והפחים הממולאים דינאמיט, בין בים בין ביבשה. וגם הדינאמיט כבר נעשה חול. יש חמרים מצמצמים בתוכם כח יתר כביר. והתלגרף עם חוטים – הלא הוא כמו מנהג בני ערים קטנות. הרי זה כמרכבות האָמניבוסים הישנים שנשארו עוד בתקופת הטרַם האיליקטרי. נוהגים בהם כבוד, כמו בזקנים. רק דבר אחד לא נזכר הרבה, והוא סַפנות-האויר. אבל אין מזה ראיה, שאין משמשים בה. אולי משמשים – אך מעלימים. רק דבר אחד הוא אסור באיסור גמור. עפ"י החלטת הממשלות נאסר להשליך כדורים מפוצצים מספינות-של-אויר. נאסר גם לירות כדורים, שבהתפוצצם יוצאים מהם גַזִים מפיקי רעל מזיק וממית. רק קשה מאד לגבות עדות. בימי מלחמה מאשימה כל ממשלה מהנלחמות את אויבתה בעברות שונות, ואין בי"ד יכול לעשות חקירות ודרישות עפ"י עדיו שלו.

כל החוקים מכבר נוגעים רק אל הדברים שכבר ידועים היו למחוקקים. כן, למשל, נפקד באיסורים ובלאוים ההם מקום הפחים השטים. הפחים, או המינות, לא תמול הם. נהגו לסגור חוף בפחים, לבלי תת את צי האויב לגשת. כשסוגרת הממשלה במסגר כזה את אחד חופי הים שלה, היא חיבת להודיע גלוי, לא בשביל האויב, כי אם בשביל ממשלות אחרות. אפשר שאניות מסחר של ממשלות אחרות תקרבנה אל חוף כזה – והתפוצצו. לאו אדעתא דהכי מצב הבינים. תכלית מצב הבינים היא, שהממשלות האחרות לא תתערבנה, אבל גם שלא תתנזקנה. שתי הממשלות הנלחמות תעשינה כָּלָה אשה לרעותה, אם תוכלנה, ולא יתערב זר בינותן, אך בתנאי לבל יגיע נזק לחיי בני מדינות אחרות ולרכושם. לכן עפ"י הדין מודיעה הממשלה הנלחמת את ההודעה הרשמית-הנוסחאית: חוף כזה וכזה הוא גדוּר. או חוף כזה וכזה הוא חָסום. כגון זה פרסמה יאפאן עתה את הבלוקאדא הגמורה של חופי הים בליאאו-טון. כשאנית ממשלה אחרת חפצה לבוא אל החוף הגדור, אם יש לה עסק נחוץ, נוסעים הלוצמאַנים לקראתה ומוליכים אותה בים פחת ופח בזהירה ובשמירה מעולה – לבל תתנגף בהם.

החוקים והדינים הם לעולם תוצאות הנסיון. עתה נוספו הפחים שאינם רבוצים על מקום אחד בים, אך מסוּרים אל השטף. היאפאנים ואוהביהם הוציאו דבה על הרוסים שהשטיפו פחים כאלה; הרוסים – גלגלו אשמה זו על יאפאנים. הקול יצא, כי דרך האניות על הים הצהוב איננה בטוחה, מפני הפחים השטים. הברה נפלה, שאנגליא ואמריקא (שהדבר הזה נוגע אליהן ביותר, בגלל אניות מסחרן הרבות) מחו. שמועה זו לא נתקימה. אבל נכון הדבר, כי בפרלמנט האיטאלקי עמד אחד הנבחרים וטען בענין זה. זו היא שאלה מדינית. אבל יש בה גם צד מדעי-תכסיסי. כבר הורו עתה חכמים אחדים בהלכות חוקי עמים, כי נחוץ לאסור את „המזיקים המשוטטים“. מצד אחד אומרים חכמי התכסיס, כי אין לשים מעצור למלחמה, ויש שהפח נקבע לא לשוט, כי אם להיות נטוע, והגלים סוחפים אותו.

המנוח בלאָך היה מתנבא, כי במדה שתגיע המלחמה עד השלימות, בה במדה תֵעָשֶׂה אִי אפשרית, מפני אימת הכליון הגמור. יש בזה מאותה התיאורימא המארקסית ע"ד ההון המתקבץ. ואמנם, כשיהיו המזיקים המשוטטים והמעופפים משוכללים כל צרכם עד כדי יכולת לפעול במרחק גדול – תהיינה ההמצאות האלה קבר המלחמה. אך עוד רב הדרך אל הקבר ההוא. עתה הם רצים, ואיסור בידם כנגד הפחים השטים. למלחמה זו – אֵחרו את המועד, ובמלחמה העתידה לבוא – הלא נזכה לראות המצאות, שאין אנו משערים עתה.

נ.ס. 


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 120, 8 ביוני 1904, עמ' 1-2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נ.ס. = נחום סוקולוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s