מנעלים ללכת במו על פני המים – 1865

מנעלים ללכת במו על פני המים (העתקה)

עוד בשנים קדמוניות החליטו חכמי איראפא כי ללכת ברגלים על המים הוא דבר אפשר ואיננו מן הנמנעות. אך זה לא כביר מצאו ציור משנת 1641 ועליו מצוירה תמונת איש הולך במנעלי עץ גדולים וחלוקים המקושרים לרגליו ברצועות עור, ואבנט גדול מעשי מעגילה (צילינדער) סביב למתניו. – הכתובת אשר מתחת תשמיענו לאמר: „איש ההולך על המים“. אבל לדאבון נפש החוקרים, האוהבים להתחקות על שורש כל דבר ולהגיע אל תכליתן, לא נלוה אל הציור ההוא, אשר כפי הנראה לקוח הוא מאיזה ספר, שום הערה, אשר על ידה תתבאר לנו מלאכת המנעלים מהצד השקוע במים, ולכן בלתי אפשרי לדעת האמצעיים אשר יסבבו להמנעלים את שווי המשקל והיכולת להשאר על המים. – אבל בהמוזעאום אשר לבריטאניא נמצא ציור כזה ומצויר בצבע-מימי (אקווערעל) ועליו הערה אחת קטנה. ואם כי לא נרשם עליה עת כתיבתה, בכל זאת נוכל לשפוט כי נכתבה בסוף המאה העברה. ההערה ההיא תבנינו לדעת את ההמצאה הנפלאה הזאת ואת האופנים הדרושים להוציאה לפעולת אדם. הממציא – איש ספרד – האדון פרץ “Perec„ יתראה לנו לאיש קר-רוח ונבון דעת אשר לא יסוג אחור מכל שטן ומפריע ומכל הקשיות הבאים לרגלי כל התחלה. וגם לעניו הבלתי חפץ להתגאות בשבחו ולהתפאר בהתועלת אשר תביא לנו המצאתו. –

בדברו מאנשים שונים אשר יגעו להוציא לאור את הרעיון הנפלא הלז: „ללכת על המים“, יאמר כדברים האלה: „איש אחד מעיר ליאן – בפֿראנקרייך – הודיע בשנת 1783 כי עלתה בידו ומצא התחבולה הדרושה לעשות מנעלים אשר בהם ילך האיש על המים כעל היבשה. הממשלה האצילה לו מכספה סכום כסף על ההוצאות הנדרשות לחפץ הזה וגם יעדה לו עת ומקום לעשות הנסיון. הממציא בא אל מקום המעשה ביום המיועד, וכגבור מלחמה לבש בגאון את מנעליו, ויהי הוא אך ניסה להציג כפות רגליו על המים, והנה הה! בזו הרגע התהפך לאחור, ראשו צלל במים ורגליו עלו מעלה… ולולא חשו אז לעזרתו כי עתה עזב חייתו בתהום רבה. – אחרי הדברים האלה, בראותם כי הנסיון הראשון לא עלה בידו, החליטו פה אחד כי ללכת על המים גם הוא אחד מהדברים הנמנעים. וכלן הודיעו בכתב גלוי ומפורש. – הדברים האלו ירדו חדרי בני והטיב חרה לי על הדבר הזה, ולכן התאמצתי בכל עוז, לא אך להתפאר, כי אם גם להראות לכל, את אפֿשריית ההמצאה הזאת. –

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA
מהלך על פני המים, רישום מאת לאונרדו דה וינצ'י. המקור: ויקישיתוף

ראשית כל נחוץ היה למצוא איזה תחבולה נגד ההתהפכות שקרה להממציא הנזכר, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי, שבתי וראיתי שבלעדי איזה דבר משא או משקל מתנגד (קאָנטרא-וועגע) לא תצלח לי לעשות מאומה. ולכן עשיתי לי תבות שתים ומדת גדלם צמצמתי כל כך, עד אשר משקל המים הנדחקים על ידיהם ישוה עם משקל גופי והמשא אשר עליו. אמנם גם אז פגשתי שטן אחר בדרך והוא: איך תעמודנה שתי תיבות האלו במרחק שוה זה מזה ולא תפרדנה? לתכלית הזאת עשיתי בין התיבות שלושה משולשים ומסמרות קבועים על קצותיהם. המשולשים קשרתי במתג ורסן ולא נתנו את התיבות להתנועע הנה והנה, כי אם לעמוד בשוה זה מול זה. ולמען תהיינה התיבות בלתי נראים, וכן למען יהיו תמיד מתחת למים, עשיתי עוד שתי תיבות קטנות או מנעלים אשר יעמדו על המים, הדבקתים עם אותן הגדולות אשר מתחת למים, ביתדות ברזל. התיבות העליונות לא נתתי ללכת ולצלול במים, כי נגעו אך בכפות רגלי. –

אחרי כן נחוץ היה עוד למצוא במים את נקודת-המשען (שטיטצפונקט) כי בלעדי זאת לא תצלח המצאתי למאומה, כי במדה אשר הרגל האחת תלך לפנים, בו במדה תשיב לה השניה ללכת אחור, להיות שדחיקת-המים שוה מכל צד. – רבות עמלתי בזה הענין, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי ללא הואיל, צלחה לי למצוא האופן הנאות לחפצי. עשיתי ארבעה משענות דקות להתיבות הללו, שנים מפנים ושנים מאחור ועל קצותיהם מזלגות ברזל משוקעים במים, והמה לא נתנו להתיבות לשוב אחור. כעשותי כל זאת בחנתי את המצאתי, ויהי כאשר הלכו המים לאט לאט ולא ברעש, עשו הכלים את מלאכתם באמונה, ובלא יגיעות רבות עברתי את הנהר סעני“ עכ"ל.

בשנת 1836 הודיעו מה"ע מבריסעל מאיש פלוני טעסיע (Teisssier) ההולך ברגליו על פני המים, מלובש במלבושי נעפטון (אליל המים) וכמו אליל המיטאָלאגיע הזה יאחז קלשון בידו ויהי כאשר הגיע עד חצי הנהר, עמד על עמדו כעשרים רגעים מבלי להתנועע. – אבל מה"ע הנ"ל לא הגידו מאומה על דבר הכלים אשר בהם נעזר טעסיע בעשותו את נפלאותיו. –

גם בארצנו – רוסיה – ראו, כמה שנים אחרי כן נפלאות כאלו על הנהר נעווא. גם שם הלך איש לשוח על פני מי הנעווא בעזרת „מנעלי מים“. גם בדרעזדען ובמאגדענבורג נעשו נסיונות כאלה כמעט בעת אחת. המורים המלמדים שמה את מלאכת תופשי משוט בחנו את מנעלי-השוחים (שווימשוהע) אשר המציאו מחדש. – המורה ממאגדענבורג ירה פעמים אחדים מקנה הרובים אשר היה בידו, מדי לכתו על המים. והמורה מדרעזדען העלה את עשן הציגארע עד תומה במנוחה והשקט. אבל, מאומה לא נודע ממעשי מלאכת הכלים אשר המציאו המורים הנ"ל וכן מאותם אשר המציא המפליא לעשות על הנעווא. אכן קרוב הדבר שכליהם נעשו על תכנית הכלי אשר המציאו שני אנשים צעירים בשנת 1841. הצעירים האלו כאשר שמעו כי תושבי ארצות המזרח יעברו מרחקים עצומים המכוסים בשלג רב, בעזר מנעלים מלאכותיים ולא יצללו כעופרת בתהומות שלג, יגעו גם המה ומצאו תחבולה להכין מנעלים מלאכותיים ללכת על המים, ובחנו את כליהם על פני הנהר מהנאָווער, ומדי לכתם הלכו במרוצה ובמהירות נפלאה. וגם זה כארבעה שנים הלך האדון האחאנער על הנהר „רהיין“ מראָטערדאם עד קעלן. אכן הוא לא הלך ברגליו כדרך ההולכים שעל בשעל, כי אם עמד ישר על מנעליו. מדת ארכם היה 15 פֿוט, ועבים 9 דיום – והתנועע לפנים בעזר משוט ארוך ורחב בסופו אשר אחז בידו לקרוע את המים. ולכן המצאתו לא תוכל להמנות בין שאר ההמצאות הנזכרות, כי באמצעות הראשונות יוכל האיש „ללכת“ על המים כעל היבשה, וזאת האחרונה תעזור אך לעמוד על המים, וגם להחפץ הזה דרוש עוד משוט המלחים לעשות עמו נתיבה במים, אשר למותר הוא ע"פ בנין הכלים אשר המציאו „פרץ“ והאחרים. –

פליסקאוו בחדש טבת שנת תרכ"ה. שלום יצחק ראפאפארט


"המליץ", שנה חמישית, מס' 2, 19 בינואר 1865, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s