הַמִּסְחָר וְחֲרֹשֶׁת הַמַּעֲשֶׂה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
מאת דוד יודילוביץ.
(המשך מנו' 282 ש"ע.)
מבוא יפו הוא השער לארץ ישראל, בו תבאנה כל הסחורות הנדרשות בכל ערי יהודה והבאות מן החוץ. וכמות הסחורה הדרושה לאזרחי ארץ יהודה רב יתר על צרכי כל תושבי הארץ, יען חזון אנשים מן הישוב נפרץ ביהודה במדה גדולה על כל יתר חלקי הארץ, ועל כן מצב המסחר ביפו שונה ממצב המסחר בכל ערי ארץ ישראל שנוי רב. לעומת שרבה העזובה במקומות רבים ובקרב הארץ פרוע העם לשמצה בקמיהם, הנה עלתה ביפו שמש תקופה אחרת ותחל לפזר את העננים המקדירים את שמי חיי החברה בארץ הזאת. המדות ודרכי המסחר והקנין פשטו ביפו את הצורה אשר להן בכל מלא רוחב הארץ ותלבשנה צורה אחרת; רוח אחרת פה, רוח חיים נפלא בלבות כל תושביה, לבנות ולתקן, לחדש חדשות, להטיב ולהקל מעליהם את עול החיים. התשוקה לחיים שיש בהם בושה וכלימה לחיות על חשבון אחרים מצאה מסלה בלב העם, חיים של רגשות הכבוד לבלתי יבעלום בעלים זולתם כל עוד יכולים הם היות אדונים להם לבדם. ותחת אשר ביתר ערי ארץ ישראל לא נראה כל אות חיים בין יושביהן בכלל ובין היהודים בפרט, ולדאבון לבבנו גם ירושלים שהיא מרכז כל חיי היהודים בארץ ישראל בימינו אלה, גם היא נרדמה שנתה, לעומת זה תראה לנו יפו אותות חיים, תנועה, תשוקת ההתחרות בעולם המסחר, תחרות המשלוח להוציא מיבול הארץ לארצות אחרות, ולהכניס אל תוכה מיבול הארצות ההן בתמורתו.–
בשורה הראשונה מתנוססים בתי הסוכנים להאניות אשר הם רוח החיה באופני המסחר בערי החוף בכל ארץ וארץ, מושכים את את החבל הכפול, ההולך רצוא ושוב מאַסִיָה ליתר חלקי הארץ וחוזר לאַסִּיָה, ומועילים להצלחת המסחר ולהתפתחותו בעירנו באופן מאד נעלה, ועושים את יפו לסחר גוים, לאגודות בעלי אניות קיטור שונות מטריעסט, ממרשיליא, מליוורפּול, מאודיסא, מסטמבול ומאלכסנדריא של מצרים, שבע לשכות לסוכניהן ביפו, אשר על ידיהם, תחת השגחותיהם, תעבורנה אניותיהם כשלש מאות ותשעים ושש פעמים על פני חופנו זה, מדי שנה בשנה, מלבד אניות התורן העוברות פה לאלפים העומדות תחת השגחת פקידי בית הקרנתּין אשר לממשלת ארצנו פה על יד החוף; ומלבד האניות המיוחדות להביא עמהן אורחים מאנגליא, מצרפת, מאשכנז ומאוסטריא שעל פי רוב ביאתן איננה נוגעת להמסחר ביפו, כי אורחיהן הולכים לשאת רנה ותפלה לקבר משיחם; מהם יניקו רק התגרנים בפנים הארץ המשפיעים להם צרכיהם מדי יום ביומו, בכל המקומות אשר תעבורנה רגליהם אורחות לנשק את אבני הקדש, ומלבד אניות פרטיות רבות כאניות נסיכי ארץ, מושלים ומלכים הבאים לבקר בארצנו שנה שנה, ואניות מלחמה אשר תבקרינה את חופנו לעתים לא קבועות, ואניות מלחמה הקבועה לפרוסיא לעבור דרך אסיא לקחת עמדה את בני חוסי אשכנז אשר מלאו להם הימים לצאת לצבא. האניה הזאת תבא גם אלינו בכל שנה, לא נעדרה אף פעם; מלבד כל אלה אשר עתותיהן לא קבועות, תבאנה אלינו אניות הקטור אשר תחת השגחת שבעת הסוכנים העולות במספר שלש מאות ותשעים ושש, השומרות את חוקיהן בשלש שנים האחרונות לעבור על פני חוף יפו בעתן כסדרן, פורקין וטוענין להכניס ולהוציא את סחר הארץ. ואלו הן:
א) אניות החברה האוסטרית „ללויד“ מטריעסט, תשע פעמים בחודש.
ב) אניות החברה המצרית „חֶדְאִיָה“ מאלכסנדריא, שמונה פעמים בחודש.
ג) אניות החברה הצרפתית „מֶסַגֶרִי“ ממרשיליה, ארבע פעמים בחודש.
ד) אניות החברה הרוסית „אניות רוסיא“ מאודיסא, ארבע פעמים בחודש.
ה) אניות החברה האנגלית „בֶּילְסְ אַסִיָה מינוֹר“ מליוורפול, ארבע פעמים בחודש.
ו) אניות החברה הצרפתית „פַבְּר“ ממרשיליה, פעמים בחודש.
ז) אניות החברה האוטומנית „מחצוּצה“ מסטמבול, פעמים בחודש.
כל אניה תבא בעתה ביום הקבוע לה והשליכו עוגנה כאלף מֶתּר (לפי ההשערה) הרחק מן החוף, ובינה ובין שפת היבשה מתנשאים סלעים זקופים אשר עליהם גלים ומשברים יתרוממו, ולא יתנו להאניה להתקרב יתר. בכל יום ויום תתראה אניה ביפו ולפעמים שתים וגם שלש ולעתים גם ארבע אניות, ואליהן ירוצו יעופו, יחישו בעלי ספינות קטנות אין מספר המתנועעות במשוטים בכח ידי הבּחַרים (הספנים) וכל אחד מהם משתוקק לעבור את חברו, למען יוכל לטול חלקו בראש מהאורחים החדשים, או למען פרוק את משאו ולמסרהו לרב החובל בהאניה מקודם לחברו, והספיק לו הזמן לשוב אל החוף וטען את טעינתיו פעם שנית, וכה ממהרות הספינות הקטנות לשוט מן החוף אל האניה ומהאניה אל החוף רצוא ושוב כל הימים, היוצאות אל האניה מזמרת ארצנו ואלה אשר תשובנה מלאות מזמר ארצות ומדינות אחרות, ומגודל שאון גלי הים וההמיה לא נשמע על החוף זעקות הבּחַרים אשר תקיפינה את כל האניה וספינותיהם גם יחד. ומאניות התורן אשר תקרבנה אצל החוף ותעבורנה את סלעי המגור בעת אשר הים איננו עבד המתפרץ מפני האדונים האלה ושוקט על שמריו בלי זעפות, אז תראינה עיני יושב יפו אניות מאניות שונות, דוברות, משוטים, תורנים, ומפרשים, מעין תבנית אניות הגרמנים לפני אלפי שנים, רעם ורעש נורא יקיפו את כל פאת החוף, ועל צוארי הגמלים (אלה אשר הביאו סחורות בעליהם מפנים הארץ להורידם הימה, ואלה אשר באו לקחת את הסחורות הבאות מחוף להעבירן ארצה פנימה) ישתקשקו הזוגים ויצלצלו; הערבי מושך החבל וברסן נוהג, ובעל הגומרק העצל פוהק, והסוחר על גביהם עומד ודואג, והאורח אשר רק ירד מהאניה וכל התמונה מוזרה לפניו, מרעיד ומשתומם על הפוֹליס הצועק, בהלה ומהומה; בחרים, גמלים, סוחרים, סבּלים, אורחים, פוליסים, סרסורים, שתדלנים וסריסים מבתי המלון מקבלי אורחים הגונים.
צאת המסחר וכניסתו ביפו, לאשר דרך אניה לו בצאתו, ודרך הגמלים דרכו בבואו בארץ פנימה, תלויות בתקופת השנה, כאשר גורל ברכת כל תבואות הארץ תלוי במטר השמים; ברבות הגשם והיה זול ושנת ברכה, ואם ימעט או לא יבוא בזמנו וגדל היוקר והיה רעב, כן ברבות הרוחות החזקות והסער על הים יגדל, ותעבורנה אניות המסחר ולא תעמודנה במבא יפו, יען לא תעצרנה כח בפני הגלים וזעפות הים, לפני סלעי המגור הנוראים והיה בימים ההם ושבתה העבודה בהגומרק ואורחות הגמלים לא תצאנה בעת הזאת ממחבואיהן מפני הגשם והסער, ועמדה דרך המסחר; הבאות לא תכנסנה, והיוצאות תעצרנה במגוריהן, והשכילו הסוחרים הגדולים להעלות בעת ההיא את מחיר סחורותיהם השמורות באוצרותיהם, בעד התגרנים המוכרים לאחרים והרימו מקחיהם על אחת שבע. ועלה גם מחיר הכסף, לאמר: מסחר הבאנק, ותגל נפש המוכר ולבו שמח, ומרת נפש הקונה מי יחקרנה!
ויושבי הגומרק שבעים רצון בימי סגריר אלה, כי ישבות השמאי מעבודתו, והסופר ינפש מעמלו, והמונה ינום שנתו ואין מחריד רבצו. הפקיד הזקן בכבודו ובעצמו יחבק ידיו ושותה את עשן נרגילתו ופניו נוכח הים הסוער וזועף, ולבו הוגה מחשבות נעלות על פלאי יה ומעשי נביאו, ולבו ירגש תודה וברכה למחמד נביא אלהי הרחמן, בן בנו של ישמעאל אשר ידו בכל ויד כל בו, על אשר אצל עליו מאורו ולא עשהו לכופר כיתר העמים אשר על פני תבל, ומתענג על מנוחתו בשלות השקט. מה שאין כן בימי העבודה; הגומרק מלא אנשים ככלוב מלא עוף; כנעני הארץ, יונים, מדינים, יהודים, הודים, מצרים, ערבים, צרפתים וגרמנים, וכל המבין יבין לקרוץ בעינו הימנית אל השמאי הטוב ובשמאלו להסופר רך הלב, ומושיט לו פיסת ידא די מנאָ בברכת צפרא טבא בחבה יתירה „נֵהַארַך סַעִיד יַא חַבִיבִי“, וקבל הסוחר הזה ברכה כפולה בעד חבתו ואהבתו… והבטחה בצדה, כי לחד בדרא וחשב בעיניו היום, והיו כל יום ויום שבעה עשר חד בדרא בבית הגומרק, ולעת ערב יוצאים כמעט כולם וידיהם על ראשיהם ופיהם מלאים חרפות וגדופים על עצלות הסופרים ואהבתם את הבטלה, והשמאי הטוב, מתנצל כי חף הוא מפשע על לא קראו דרור לסחורותיהם היום, ומאד צר לו גם על אבדן הזמן. אולם, נשבע הסופר בשם הנביא, כי רק ביאת האניה האנגלית המלאה גחלי-אבן והריקתה הסבו באבוד הזמן הזה, ובלי כל אחור ועכוב יוציא מחר את סחורותיהם, אך – אם לא יחלה חברו עזיז איפֿענדי ולא יפול למשכב מאבק הפחמים אשר מלאו היום את גרונו. כה יתאספו הסוחרים או שלוחיהם לבית הגומרק יום יום מבוקר עד ערב, עד אשר יצלח בידם להוציא את סחורותיהם ויברכו ברכת שפטרני ושבים לביתם בלב שמח, כי כה דרכי הגומרק בתוגרמה. זה כחודש ימים נגמר הבנין החדש „אוצרות הגומרק“, ויש תקווה כי יתוקנו הפעם הרבה תקונים לטובת המסחר במבוא יפו.
חוצות המסחר ביפו עוברות לאורך כל העיר בצד המערב צפונה מזרחה. מרחוב „ללמינה“ *) שעל שפת הים ועד „קהאַיה אֻמראַר“ והלאה דרך „שוק אֶלוּהאַבי“ כלן מלאות צאן אדם העוסקים במשא ובמתן ושולחים ידיהם בכל מסחר וקנין. דחף ידחף איש את רעהו ובא הגמל הטעון במשא משני כתפיו שקים, פחמים, חטה או שעורה, שמשמין או דורה ומכריע את שניהם להכנע ולהתחבא באחד המבואות, וקול ההמיה כמו זעקות שוד ושבר אשר יקיף את כל אורך הרחוב אין לשער, הרחובות קצרים, הגמל עב הכרס כממונה ירושלמי, הזוגים מצלצלים; ובתחתיות הבתים ברחוב ללמינה מתנוססים בתי אוצרות הסוחרים הגדולים נוכח שפת הים המתגעש וסוער נגדם; הם ישחק לשאון גליו עם רוח סערתו ומרוצת מימיו, הם על עמדם יעמדו מלאים כל הסחורות הבאות להשפיק בהן לכל המקומות הקרובים אלינו בפנים הארץ – וביתר רחובות העיר נפרץ המסחר הקטן אשר שאונו והמונו יעלוז קריה, עד כי בבוא אליה איש מפנים הארץ והשתאה ואמר כי הובילוהו רגליו אל לעיר הרובצת תחת משא המסחר, מכלכלת עמים באתננה, וארצות יחדיו לסגולות מכמניה תיחלנה.
יסוד מַרכולת יפו אשר עליו נבנה בנין המסחר הוא – עיקר הסחורות – היוצאות: החטה, השעורה, הדורה, התורמוס, השמשמין, שמן הזית, שמן השמשמין, הסבון ותפוחי הזהב; ויתר הסחורות היוצא כטפל הן המצטרפות להראשונות. הסחורות הבאות הן בעיקרן: העץ והברזל, הנפט, הקהוה, הצוקער, צמר גפן, ארג, זכוכית, יינות; ויתר הסחורות הבאות טפלות הן בערך אל היסוד. המסחר הולך הלוך וחזק, הלוך וטוב, ומשרשיו יסתעפו ענפים רבים צפונה ונגבה קדמה וימה. אל הסחורות הנכנסות ליפו תיחלנה צפונה לה: שכם, קסריה, תנתורה נפת דאר, כַּלָנְסוּה, כַּקוּן, אֻם אֶל-אַלַךְ; מזרחה: שָרוֹנה, מקוה ישראל, יעזור, בית פגון, פתח תקוה, יהודיה, סַרַפֶינְדְ אמאר, רמלה, לַתּרון; דרומה: ראשון לציון, יבנה, אשדוד, מזכרת בתיה, גדרה, באר טוביה, אשקלון, חברון עזה, ומַרְשַבַה, ומהן תינק יפו את יבולן למלאות בהם את ממגורותיה, לעטר בהם שוקי ארצות המערב לענג בהם שוכני מדינות רחוקות. –
משפט המסחר ביחוס סוחרי יפו אל הסוחרים בחוץ לארץ יפרד והיה לשני ראשים כאשר אבאר בקרוב. וזאת היא התקופה החדשה אשר עלתה ביפו להאיר חשכתה, ותקופת האור הולכת הלוך וחזק עד נכון היום.
(המשך יבוא)
"המליץ", שנה עשרים ותשע, מס' 5, 18 בינואר 1889, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 