„נוסעים“ בעלי כנף.
עוד היום יחשבו מסעי העופות לחידה סתומה אשר חכמי הטבע יבקשו לה פתרונים. למען הבין את פשר הדבר איזה הדרך יעברו העופות יַמִים רחוקים ולא יטו מנתיבותיהם ומגמת פניהם במרחבי האויר, נחוץ לנו להניח יסוד מוסד כי העופות חוננו מאת הטבע בכח הראות חזק מאד ומגבהי האויר ששם ירחפו ישימו תמיד לנוכח פניהם חוף היבשת אשר אליו ישאו את נפשם. […] אולם מהדבר הזה לא נוכל עוד להביא ראיה על מרחקים גדולים יותר ממאה מיל אשר העופות מוכרחים לשום נכח פניהם, לו גם נניח שהמה עוברים את הים במקומות אשר חלקי היבשה אינם רחוקים כל כך זה מזה.
[…]
אבל בימים האחרונים הפיצו השקפותיו של אחד הפקידים לחיל הים אור בהיר על פני השאלה הזאת אשר ערפל חתולתה. רב החובל של אחת האניות המלחמה האשכנזיות זעבעלין ספר להפרופיסור מאֶביוס את התחבולה אשר על פיה יאחזו דרכם בנבכי ים יושבי חבל האיים המארשאללים וימצאו בו נתיבותיהם ויאמר, כי לפי השערתו ימצאו גם עופות המסע את דרכם במסעיהם הרחוקים. יושבי האיים הנזכרים המה עוברי אורחות ימים מהירים ואמיצי לב, ובצינותיהם הקטנות יעברו מרחקים גדולים מן 500 עד 1000 וויערסט. אולם בדרך רחוקה כזאת לא יעברו יחידים, אך לפחות יתאספו 15 צינות ולעתים גם עד חמשים, ובראשם יעמוד איש אחד אשר יבחרו מקרבם וישימוהו להם לראש ועל ידו יפקידו תופשי משוט מהירים במלאכתם והיה להם למורה דרך ויעבור בראשם. בין תופשי המשוט אשר באיים האלה ימצאו אנשי חיל הרוצים במלאכתם הראויים לשם ולתהלה, כי בלי כלי הקאָמפאס וחבל המודד את עומק הים, בלי כל מפה וידיעה קלה במצב הכוכבים ומשטריהם יעברו בטח בים הגדול מרחקים גדולים של איזו מאות מיל. גם הטבע יעזור לא מעט ליושבי האיים האלה לפלס להם נתיב במים אדירים, כי במקומות האלה נושב רוח הפאססאט מפאת צפונית מזרחית ויך בים גלים אשר ידודון ידודון עד המעלה השתים עשרה או ארבע העשרה ברוחב הדרומי, והרוחות הנושבות לפרקים על פני הים לא יעצרו אותם בלכתם ולא ימחו רישומם מעל פני הים. את זרם דכיי המים האלה ישימו תופשי המשוט אשר באיים האלה להם לקו והזווית הסגורה בין הצינה ודכיי הים למשקלת, ועל פיהם ידעו את הדרך ילכו בה ואת הפנה אשר אליה יפנו, ובידעם היטב את זרמי מי הים ומגמת פניהם ידעו להשתמש בהם לעת מצוא ולהוביל על פיהם צינותיהם. עפ"י רוב יעשו דרכם לאור היום והצינות תלכנה רחוקות זו מזו בקו ישר אל המקום אשר שמה פניהם מועדות. אולם הצינות לא תרחקנה אשה מרעותה מרחק רב ויושבי האחת יוכלו להראות ליושבי השניה אותות שונים, ואם יושבי האחת יראו אִי או דבר אחר הראוי לשום אליו לב, אז כעבור רגעי מספר יודע הדבר הזה ליושבי יתר הצינות, ויען כי מדת הקו אשר עליו תעבורנה הצינות ארוכה מאד, לכן מן הנמנע הוא אשר כל האורחה תעבור על פני אחד האיים ולא יראה לעיניה, ואף כי האיים אשר במקומות האלה נמוכים הם עד מאד ולא יתנשאו על פני מי הים. בלילה תקרבנה הצינות אשה לרעותה ולא תתפרדנה מיראה פן תתע האחת מהן מדרכה באשון הלילה ותאבד דרך.
אחרי הדברים האלה קרוב מאד הדבר, כי עופות השמים אחזו בתחבולות אשר החזיקו בהן תופשי המשוט באיי המארשאללים וגם המה יפלסו מעגליהם עפ"י תנועת גלי הים. לעיני העופות עת ימריאו במרום יגלה מרחב גדול על הים, והגלים המתנועעים על עבר פניו יראו להם כקוים מקבילים ישרים ההולכים ונעים אל פנה ידועה ועל פיהם יאחזו דרכם ויסעו למחוז חפצם. ולראיה נאמנה לההשערה הזאת יהיה לנו לפי הערת מאֶביוס החזון הזה.
[…]
"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 115, 10 ביוני 1887, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 