שונות.
אניות ההולכות מתחת למים.
הפרופיסור הצרפתי טורניי, הוכיח בספרו אשר הוציא בימים האלה, כי האניות האלה אינן המצאה חדשה, כאשר חשבו עד היום, כי כבר נודעה לאנשים גם בשנים קדמוניות.
במאה השבע עשרה למספרם, כבר בנו אניות ההולכות למים, אך המצאתן ישנה הרבה יותר מאד. גם הפילוסוף אריסטו יספר על אניה כזאת, כאשר עשה אלכסנדר מלך מקדון לחפצו בעת הלחמו על עיר החוף צור, שלש מאות שנה לפני הספירה הנוצרית.
איש דני ושמו קרנליוס ון דריבל הפליא את יושבי לונדון בשנת 1620 באניה תחת-מימית אשר בנה, ואשר הובילה שנים עשר נוסעים ובהם המלך האנגלי יעקב הראשון.
ולפני הימים ההם, בשנת 1534, יעץ נזיר אחד, כי יבנו אניה של מתכת, אשר לא יוכלו המים לבא בה ואשר תוכל לשאת ולסבול את לחץ המים ממעל, כי יעמסו אל תוך האניה הזאת משא לפי משקל המים, אשר תקח האניה את מקומם, ויעשו לה אופנים. אז תלך האניה על קרקע הים או הנהר, או כי יעשו לה משוטות ושטה לא עמוק מתחת לים. אויר יובא אליה דרך צנורי עור, אשר לא יוכלו המים לבא בם. על-ידי הצנורות האלה יוכלו אנשי האניה גם לבא בדברים עם האנשים אשר על הארץ.
גם הציע עוד הצעות אחרות על-דבר בנין אניות תחת-מימיות. ההצעה האחת לעשות אותה כתבנית פעמון גדול אשר בו חלונות רבים ומכסהו שטוח, למען תוכל להוביל עמה נוסעים. השנית, לעשות את האניה תבנית דג למען תוכל האניה לשוב על עבריה הנה והנה על נקלה על האופנים אשר יעשו לה מתחת. אויר לנשימה יביאו אליה דרך מכונות עור, אשר יבא ויצא דרכן האויר. אור יתנו לאניה דיגי הפוספור המפיצים מתוכם אור, אשר בתוך הים. ולמען דעת את הדרך ילכו בה יהיה להם המחט הצפוני.
אניה תחת-מימית כזאת נבנתה אח"כ בשנת 1540 על-ידי הצרפתי פרדין וגם היתה טובה ודרושה אל החפץ.
"החרות", שנה שביעית, גליון ח (8), 2 באוקטובר 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.