מערי המדינה
[…]
חיפה. הים רעש באופן מבהיל מאד בשבוע העבר. סירת דיגים שהיתה אצל חוף חיפה עם שנים עשר איש שהיו בה נהפכה בין גלי הים וכלם ירדו למצולותיו לא נצלו אלא שנים מהם. והאניה האוסטרית שבאה בזמן המבהיל הזה לקבל סחורות בחוף חיפה בכמות רבה, ובאשר היה עליה לבלות שם כל היום, הורידה אל הים את שני עוגניה כדי שלא תנוע אנה ואנה, אבל הים גבר מרגע לרגע, עד כי לאחרונה הכריח את הנוסעים להרים קול פחד וקול צעקה: אבדנו! כי בו ברגע נקטעו העגנים והספינה נדמה כי תשבר. רב החובל מהר אז ויצו להמלחים להפליג מהחוף אל מחוז יפו.
זרחי.
* * *
בין החיים ובין המות.
הספינה האוסטרית שברחה מחוף חיפה היתה למשחק להגלים הגדולים והנוראים ששטפו בזעף וזעם במשך כל הדרך. הסערה והרוח גדלו מרגע לרגע. קרובים לחוף יפו היינו בסכנה ממש, עד כי רב החובל נתן צו להמלחים לתת לאיש איש עגלי פקקים בכדי להציל את נפשם מרדת אל תהום שחת, ועוד הטה את האניה אל לב הים למען לא תהיה לברות לפני הגלים החזקים, ובזה הציל את נפשותינו מאבדן, כי הים בין כה וכה שקט מעט מסערותיו ולא התמהמהנו ונבוא במהרה אל חוף יפו בשלום.
אחד הנוסעים.
"השקפה", שנה תשיעית, מס' 46, 26 בפברואר 1908, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.