חוף יפו וחוף חיפה.
צרפת וגרמניה.
זה כמה שמדברים על בנית נמל בחוף יפו. ידיעות שונות נתפשטו מפעם לפעם אודות זה, ולא פעם אחת כבר אמרו כי הדבר עומד להגמר והנמל יבנה והאניות תוכלנה להתקרב, והמסחר היפואי יפרח.
עוד הודיעו כי חברת מסלת-הברזל יפו–ירושלם חפצה לקבל גם את הקונציסה הזאת של בנית הנמל ביפו, ולתכלית זאת תכונן גם מסלה מיפו לפתח-תקוה שמסביבתה תצטרך לקחת אבנים לבנין הנמל ומסילה שתרויח בה גם פתח-תקוה ריוח גדול בזכותה של יפו.
הידיעה הזאת עשתה בשעתה רושם נעים בארצנו כולה ותשעשע את בעלי המסחר בעתיד מזהיר.
באותה שעה עצמה התהלכו ידיעות מקוטעות בלתי ברורות גם על אודות בנין נמל בחוף חיפה, ועוד הודיעו כי הממשלה חושבת להמשיך סניף להמסלה החג'ית מחיפה לשכם ולירושלם.
מאז ועד עכשו כבר עבר משך-זמן שהיה בו „בכדי שיעשה“, ומבנין הנמל בחוף יפו איננו רואים ואיננו שומעים. וסובלים מזה גם המסחר היוצא וגם המסחר הנכנס. המסחר היוצא סובל מזה הרבה מאד, כי בלי נמל בטוח אין האניות יכולות להתקרב בימים שהים רועש, והשלוחים הנחוצים אינם יכולים להשלח, ולאחרי כן, כשהים נח ואניה מתקרבת, ממהרים כל הסוחרים כולם לשלוח בבת אחת, ומקלקלים בזה את השוק בחוץ-לארץ.
גורל כזה יש לו לסחר תפוחי-הזהב בארצנו, הגדול כל כך. אם הים רועש והאניה אינה מתקרבת, אין שלוח כלל, וזה גורם להרבה תבות שיתקלקלו פירותיהן. ולכשישקט הים – ומהרו הסוחרים לשלוח, וירד תיכף המחיר בליורפול וכדומה.
כל זה כבר ידוע למדי, וגם עכשו הלא אין סיזון של תפוחי-זהב, אבל יש להדגיש כל זאת ולהתפלא עוד יותר איך מניחים חוף-מסחרי כזה בלי נמל?
כמדומה שרק סחר זה בפני עצמו כבר כדאי לבנות בשבילו נמל. זה הוא מסחר שיכולים להתפאר בו. בהסיזון שעבר יצאו מחוף יפו מיליון ושבע מאות וחמשים תבות תפוחי זהב, ויכולים להבין ולשער עד כמה סבל שלוח ענקי כזה מחסרון נמל.
לזה בא גם המסחר הנכנס, שמחמת חסרון נמל סובלים ממנו התושבים כולם, כי דים ימים אחדים של ים רועש, ומחיר כמה וכמה דברים מצרכי אוכל-נפש יעלה.
צריכים אפוא להבין מה בזה, ומי ומה הוא המכשול המונח בדרך ומעכב בעד בנין הנמל.
ידיעות אחדות שהביאו העתונים הערבים בימים האחרונים נראות להיות מפיצות אור, אם אפשר לומר כך, על הדבר הזה.
ידיעה אחת אומרת כי חברת מסלת-הברזל יפו–ירושלם כבר עובדת זה יותר משנה ומשתדלת להאריך את הקונציסיה של המסלה, לאמר, שבגמר זמן הקונציסיה ישאירו את המסלה בידה גם להלן, ועד עכשו לא עלה הדבר בידה.
ידיעה שניה אומרת, כי בהיות ג'ביד בי זה מקרוב בפריז היה גם אצל ההנהלה המרכזית של המסלה הזאת, והודיע לה כי ממשלתו רוצה להעביר את המסלה יפו-ירושלם לרשותה לאחר שיתם זמן הקוציסיה.
ידיעה שלישית אומרת, כי הממשלה החליטה להמשיך את המסלה החג'ית עד ירושלם, ולמסור בנין זה לחברה גרמנית, שתוציא לאור גם את בנין הנמל בחיפה.
עכשו כמדומה שהכל כבר מובן. החברה הצרפתית של המסלה יפו-ירושלם חפצה לקבל את בנין הנמל ביפו, וגם השתדלה בזה. זהו לא כל כך בשביל עסק הנמל עצמו כמו בשביל עסק המסילה. אם יהיה ביפו נמל טוב – והיה חוף יפו פתח הכניסה לפלשתינה, גם לנוסעים וגם למסחר, ועסקי המסילה עוד יגדלו. האמנם גם זה אינו עדין העיקר, כי אם קיום המסלה עצמה, כי בלי חוף בטוח הלא אי-אפשר שהארץ תשאר, ואם לא יפו, יהיה בחיפה, ואז יסובו כל המסחר וכל התנועה לחיפה, והיא תהיה פתח-הכניסה לפלשתינה כולה, והמסלה יפו–ירושלים תשאר בלי כלום.
זה היה פחדה של החברה הצרפתית, היא פחדה שמא תאבד את המסלה יפו–ירושלם המובילה מאה וחמשים אלף נוסעים במשך שנה ומכנסת ריוח נקי יותר ממיליון פרנק לשנה, ולפיכך השתדלה גם בבנין הנמל ביפו.
מזה מובן כי מתחלה חפצה חברה זו להיות בטוחה שהמסלה תשאר בידה, ולכן השתדלה מקודם להאריך את זמן הקונציסיה, ולכן נמשך הדבר עד עכשו, ועכשו כשכבר באה, לפי דברי העתונים הערבים תשובת הממשלה בהחלט כי המסלה יפו–ירושלם תעבור לרשותה הפסיקה החברה תיכף גם את המשא-ומתן בדבר בנין הנמל.
וכמו שהחברה הצרפתית מעבר מזה פחדה פחד שמא תסבול המסלה שלה מחסרון נמל ביפו, כן פחדו, כנראה, הגרמנים מהתעלותה של יפו ומסלתה על ידי הנמל, התעלות שתתן מכה גדולה לחיפה, לחיפה זו שהגרמנים אומרים עליה, „חיפה שלנו“, ולכן השתדלו גם הם שהנמל יבנה בחיפה, ושמחיפה ועד ירושלם תתכונן מסלת ברזל, ולפי דברי העתונים עוד תתכונן מסלה זו וגם נמל זה על ידי חברה גרמנית, לחיפה תשאר אפוא פתח הכניסה לפלשתינה כולה, והמסלה חיפה–ירושלים הגרמנית תכיל את כל תנועת המסחר, לא יפו, ולא המסלה יפו–ירושלם הצרפתית.
וכבר עושים הכנות לבנין הנמל בחיפה…
"מוריה", שנה רביעית, מס' 322, 10 בספטמבר 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 