דברי הימים.
[…]
אתמול ביום הרביעי בשעה הרביעית בבקר נראה פתאם כבוד הנדיב הגדול ברחוב חיפה. הנדיב בא באנית קיטור מיוחדה, ואחר אשר בקר קאימקאם עירנו בשראיה כחמשה דקים נסע זכרונה, וכנשמע לא יאחר שמה יתר מכ"ד שעות ומשם ישוב פאריזה. הגבירה אשתו שבה בהאניה, מבלי סור לעירנו, לבירות, ונשמע שהיא תשוב באניה לתנטורה ושם תקבל פני הבארון לנסוע יחדו לפאריז, יהי בואם וצאתם ברוך.
ממקום אחר הודיעו למכה"ע הנ"ל: ביום השלישי בשבוע העבר, ויראו יושבי חיפה אניה יפה מאד מאד נגשת אל החוף, ואחרי השליכה עוגניה בים, ירד מהאניה רב החובל עם עוד איש אחד ויעלו היבשה. האיש נכנס ישר למשרד הקאימקאם, וישהה שמה שעה קטנה (שנים שלשה דקים) ובעת הקצרה הזאת נגשו פקידים אחדים מבוני מסלת הברזל אל רב החובל שנשאר ברחוב, וישאלוהו למי האניה היפה הזאת ומי האיש שנכנס להקאימקאם? ויען רב החובל בדברים קצרים: האיש שנכנס פה הוא בארון עדמונד די רוטשילד הפטרון שלי, והאניה היא אניתו שהוא מטיל בה, והיום צוני לגשת לחוף תנטורה, הקרוב פה לחיפה. הוא חפץ לעלות שם היבשה, שמה יש לו מושבה אחת ויתמהמה שמה ארבעה ימים לבדו בלי הגברת הבארונית, ובעת התמהמהו בתנטורה נטל עלי לטייל באניתו עם הגברת הבארונית לרחב סוריא לחוף הים עד בירות ולמעלה צפונה מעט, עד יום הששי י"ט אייר, וביום הששי עלי לגשת שנית אל תנטורה ולהעלות את הגברת הבארונית על היבשה, והיא תשאר עם הפטרון שלי, הבארון, כל יום השבת במושבה שלו, ובמוצ"ש נלך הלאה מזה. ואנה נלך? עוד לא פקדו עלי! את הדברים האלה הספיקו אחדים להציל מפי רב החובל במשך שלשת הדקים ששהה הבארון בבית הקאימקאם, וברגע יצא ויעלו על האניה ויפנו לתנטורה. והקאימקאם ספר כזה: כאשר נכנס אליו אמר לו: אני חפץ לרדת מאניתי במפרץ תנטורה, וישאל הקיאמקאם „ומי כבודו“ ויענהו „בארון די רוטשילד“. כבוד הקאימקאם השתומם מאד, ויען „טוב טוב, כבודו יוכל לרדת כאות נפשו“ ויאמר לו הבארון: אבל, טוב כי תכתוב איזה דבור להמוריד בתנטורה, וימהר ויכתוב דבורים אחדים. ויקח הנדיב מידו וילך וישב על האניה.
"הצפירה", שנה עשרים, מס' 108, 30 במאי 1893, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.