המסע על הים.
ביום כז יולי באתי לנוי-יארק שלם ובלב שמח כי חסדי ד' לא עזבוני ותהי לי נסיעתי לענג, ואחד עשר יום על האניה כאחד עשר שעות היו לי. ככה נבלע זמני בענג אשר היה לי להשתומם אל מפעלי ד' בלב ימים ולהתבונן אל המחזות השונות והחדשות לי אשר התיצבו מול עיני. עת שקט הים ומימי תהום רבה כראי מוצק שכבו בערשם, השתעשעתי לראות את המון שרצי המים השונים למראיהם כמראה הקשת בענן, כל שרץ למינהו בערשו (שאלע) צבע תכלת ירקרק או אדמדם, עולה על פני המים ויורד לעומק מצולה לרוח חפצו, ויהיו למחזה מרהיב עינים, שמה התנינים הגדולים יצחקו יחד, ירדפו איש את רעהו וירעשו המים תחתיהם ויפלסו נתיב לבן במרוצתם, והנה התקצף האחד ויגיח ירדן מים אל פיהו להקיאו ברוגז וכעס בזרם עולה (פֿאָנטאן) שמים לכסות אור שמש (וכמו המדברים בד' תועה ישיתו בשמים פיהם) אך עמל לריק, וכל כחו להבל, כי המים כאשר עלו כן ירדו ברעש ומהומה ויכו על גב [?] קם. וירב כעסו כפלים ויחפוז זנבו ויכה בכח על פני תהום רבה להוציא רוחו על המים ויחתור מצולה להחבא כי יבוש על עמלו כי היה לריק. שמה המון צפרי המים ידאו אחרי האניה והיה כי יזרוק איש פסת לחם או תבשיל אל המים כלם ימהרו ויפלו עליו לבלענו, ויאבקו יחדיו ויהיו לצחוק ולשעשוע לאנשי האניה.
וכי ירעש הים ומימיו ירגזו יעלו הרים עדי ענני שמים ירדו בקעות אל חיק מצולה, והאניה תעל ותרד אתם גם תחצה אותם בראשה החד, מה ירומם אל על רוח איש מביט אל המחזות האלה ומה ירגז וירעד לבבו והד מחשבותיו אימה לפני האל הגדול המחולל גדולות, ותודה לשוכן שחקים אשר חלק בינה לאנוש דרך לבנות לו מכונות כאלה אשר גלי ים שאון משחק להנה. כי אם יגבה גל מים עד ראש התרן וירט הדרך לפני האניה לאמר עד רגלי תבואי ולא תוסיפי כי כסה אכסה אותך ואת אנשיך אשר זדו לבא גבולי, האניה לא תחרד ולא תחת מגאונו כי תעוף אליו על כנפי גלגליה ובראשה תחתור ותחצה לבבו ותפלס נתיב לה ותתנער מרסיסים אשר נפלו עליה בנפול הגל הגדול, ותלך הלאה לסכל עצת זדון גל אחר. גם נלחמים גלים ומשברים לרדוף איש את אחיהו ולרוצץ איש ברעהו בשעון ורעש ויהי שאונם כקול תרועת מלחמה ודמות הרוח כהמון תופים אשר יריעו לנלחמים להכין מרוצתם ולצוות עליהם, התחזקו!"
על הספינה עברו כאלף נפש אדם מליווערפאָל לנוי-יאָרק. ומהם אך כשלשים אנשי המצב הטוב היו אשר שכנו בחדרי האניה (קאיוטע) וכל יתר ההמון בערשות אשר תחת המכסה שכנו, כי מבני דלת העם היו. האיש אשר לא יוכל להבין איככה גדלה המהומה בבוני המגדל עת נבלה שפתם, יוכל קל מהרה ללמוד זאת אם יותר כמוני אחד עשר יום על קרשי אניה אשר יותר מאלף נפש אדם מדברים איש איש שפה אחרת <?> שוועדיש, האללענדיש, אשכנזית, ענגליש, איטאליענוש וכל מיני פלאטדייש כלם למהומת דברים יתאחדו באזני שמ<?> ויהי חרש ואזנים לו ואלם ושפתו יודעת דבר דבר, המאכלים טובים <?> לנוסעים (פאסאזשירע) שלשה פעמים ביום. ואנשים עברים אשר בשר טרפה ודגים אסורים לא יאכלו לחיות על הלחם וחמאה גם משקה טהע וקאפפע אשר ינתנו בבקר ובערב, – ומלבד החום והצחנה בחדרים הקטנים אשר כחמשה עשר נפש ישנו בתוכם יחדיו בלילה אין לאיש דבר להתאונן על תלאות הדרך בנסעו באנית קיטור. – בשלשה הימים הראשונים לא יכולתי נשוא החום והצחנה בחדרי ואלך לשוח על המכסה כל הלילה, ואחרי זאת הצליח לי המקרה להודע אל שתי נשים כבודות מבנות צרפת אשר לא שמעו שפת ענגליש ואהי להן למתורגמן ולרע, ואמצא חן בעיני רב החובל וכל יתר נושאי משמרת האניה ויפצרו בי להותר אתם בחדרים המרוחים כל יתר ימי נסיעתנו, – ביום החמישי ללכתנו התחולל רוח חזק על הים ותהי צעקת הנשים גדולה מאד אבל תודות לד' כל רע לא אנה לאניתנו ובטח חצתה גלי מים זדונים. – ואף כי היתה לי הרוחה כי שכנתי בהעליות המרוחים באניה, אהבתי מאוד לנוע כל היום בין בני דלת העם ולראות תכונתם ומפעלם.
ובאמת שעשוע נעים הוא להביט אל מעללי אנשים אשר הסכינו לעמל ולעבודה, ואשר כל עבודה ומלאכה אין להם משך ימי נסיעתם, ממעלליהם אז נקל מאד ללמוד תכונת רוחם ולבבם, – ושעשועם ישעשע נפש איש מביט בם. פה יעמדו חבר אנשים וישמחו אלי גיל להפיל איש מצנפת רעהו או להכות איש על קדקד רעהו לבלי ידע זה מי עשה לו כזאת ויתקצף על איש אשר אין לו חלק במעשה הרע הזה. וכל העומדים ימלאו שחוק פיהם. – ופה יעמדו חבר בחורים לשחק את להקת נשים זקינות ואלה תקצפנה עליהם לאמר סורו ממנו כי אין לנו חפץ בכם, וכל אשר גדל קצף הנשים, גדל גם ממנו צחוק העליזים, שמה יעמדו חבר נערים להשים מכשול על דרך העובר לפניהם והיה זה יעבור יכשל ויפול. ואלה יצחקו מלא פיהם. – מעבר מזה יעמדו חבר מתחכמים להתוכח בדברים העומדים ברומו של עולם זה יחוה דעתו בחכמה אחת מחכמות הטבע ויביא ראיה לדבריו מאת אשר קרא בסיפור אהבה (ראָמאן) או משיר משורר בעל הרוח (פאנטאזאָר) זה נגד הקאטאליציזמוס ידבר והיו לו יוליוס צעזאר ונאפאָלעאָן הראשון אות ולמופת כי הגדול ורב באנשים לא יצלח אם בהפאפסט יאמין. – ולעומתו נצב קאטאָליק אמון להראות ממפעלי מעסמי[?]סטען וסאָמנאבולען בראיות חותכות כי יש כח באנשים ישרים לראות רוחות ולצוות עליהם, ובכל גדל הפאפסט בכחו זה על אחת שבע. – ומעבר מזה המון עליזים משוררים ומכרכרים בכל עוז לקול מפוח יד (הארמאנים) וחלילים, בחורים ובתולות יחדו יערכו בשמחה מבלי פנות לא אל שכיניהם המשתעשעים בצערם איש את אחיהו, ולא את החכמים אשר יחוו דעתם בדברים נעלים. – כל הדברים האלה ירהיבו עוד יותר למתבונן בם, באשר חברת המשחקים יהיו אנשים מדברים שפתות שונות <הכתוב משובש). –
בבקר יום אחד עברתי על מכסה האניה ואשתומם לראות איש עברי לבוש כאחד מילידי ארצנו יושב על החבלים והטלית ותפילין לפניו שטוחים לחום השמש, עמדתי עליו ואשאל בשלומו, והוא השתאה מאוד לשמוע שפת ארצו. שאלתי את פיו מדוע לא נראה כל הימים עד עתה על המכסה; ויספר באזני לאמר: בארבעת הימים הראשונים חלה מאוד במחלת הים וכל שכניו לעגו לשברו וע"כ נחבא תמיד אל הכלים והיום הזה (השביעי למסענו) קם בבקר ויעטף בציצית להתפלל והנה שכניו התעללו בו ובטליתו ויזרקו עליו מים. – פני רעמו מאוד לשמוע הדבר הזה, ואבקש את האיש לקחת חפציו וללכת אחרי. – הבאתיו לפני רב החובל, ואשאל את פי האיש האם יאבה לקחת מיד העברי חפצים אלה להיות לפקדון אתו כל ימי נסיעתנו ובתנאי שיחזירם אליו בכל יום על משך שעה אחת וכאשר שאל אותי רב החובל מדוע לא ישמור האיש חפציו אלה אתו כאשר עשה עד כה, אם נצרכים המה לו בכל יום? – הגדתי לו מה משפט החפצים האלה, ואת אשר עשו לבן-ארצי עבדי האניה ושכניו. – וירגז מאד רב החובל, וביותר כי דברתי אליו צרפתית באזני אשה אחת מהמכירות אותי (ולא יכולתי דבר אחרת בפניה כאשר ידעתי כי איננה מכרת לשון אחר) וישלח לקרוא להאנשים אשר עשו את המעשה. – המה הובאו ואני ובן ארצי יצאנו מהחדר כי אמרתי מדוע נעמוד לשמוע מוסר ראש החובל עליהם ונראה כשמחים אל קלונם. – ואחרינו יצאה האשה הצרפתית ותחזק בידי לתת תודה לי על אשר לא דברתי בפניה בשפה אשר איננה שומעת גם הללה אותי עד למאד על הרוח הנכון Esprit אשר הראיתי בדברי אל החובל ותתן לי תודה באהבה גלויה. אחר הגידה לי כי גם אבותיה ממעי יהודה יצאו וכי באהבתה לאיש נוצרי היתה לו לאשה. כזאת עשיתי וישמח לבי לראות כי בכל מקום ימצאו אנשים ישרים ותמימי דעת אשר יאהבו ויכבדו את העברי כאחד מאחינו, כי כבוד הוא לעברי בארצות האלה להתודע אל אחיו לפני כל העומדים עליו לאמר עברי אנכי.
בליל כ"ו יוני כמעט שכב העם לנוח, והנה קול הצופה קורא „מגדל הצופים!“ העיר את כלם ויבואו אל המכסה להביט אל מגדל הצופים אשר נראה מרחוק כנקודת אור על פני המים, ואף כי נציבי האניה הודיעו כי לא נבוא אל היבשה לפני הצהרים אי שלא שכב עוד לישן, וכמו נעורו כלם משנת הנצח; שכחו העליזים את שעשועם, והמתוכחים את חכמתם ואך תוי מחשבה ורנות רוח נכרו על פני כלם, כי קרבו לבא אל הארץ אשר נשאו עיניהם אליה, ולב כל אחד פחד ורחב לחשוב ולציר לפניו מה יקרה לו בארץ הזאת. כאור הבקר נצבה האניה ויבואו רופאי אמעריקא לבקר את הבאים אם לא נחלו ויביאו מחלה אל הארץ (אם נחלו אנשי האניה לא יתנו אותם לבא אל הארץ ויותרו באניה עד החלימם) אבל תודות לד' לא היו חולים מסוכנים אתנו ונבא אל הארץ. בעברנו על ידי החוף ונראה מרחוק את פני הארץ ויערים קטנים גם שדה-בר <?> ושדי מרעה ומעונות האכרים, השתוממנו מאד ונביט בעינים חודרות על המחזה הזה באשר כשנים עשר יום לא ראינו יבשה; והאדם מאדמה נוצר ועל האדמה יראה החיים היותר טובים לו; אף כי גם על מים ישים ים מסלה ועל כנפי רוח ידא גם בגובה האויר כל זאת לא יעשה כי אם למצוא מנוחה נעמה על האדמה, ואם יפרד ממנה לפעמים יאהבנה עוד יותר בשובו אליה. –
כל באי אל חוף נוי-יאָרק, יבואו אל העיר דרך היכל אשר נבנה לקבל אורחים Castle Gardens ושמה נעשו הכנות לחלף להאורחים כסף ארצות אחרות אשר יביאו אתם ולתת לשואלים אדרעססען ממלונות אורחים בין אנשים ישרים לבלתי יפלו בידי אנשים רמאים בראשית בואם טרם דרכי הארץ ידעו. – גם בעלי מלאכה כי יבואו לבקש להם עבודה ירשמו בשמותם בספרים להביאם אל אומנים ישרים, ובלשון ענגליש ובלשון אשכנזית יקראו לבאים את כל הנצרך לדעת בבואם אל הארץ בכלל, גם ישיבו דבר בפרט לכל אחד השואל דבר. – מדברי הארץ הזאת לא ידעתי עדנה רבות, ובפרט את מצב אחב"י. אשר ראיתי בזה כי ישראל שוכן הוא לשבטיו ולחברותיו אספר במכתבים הבאים אי"ה, אך לדאבון לבי שמעתי אומרים על חכמים וסופרים באירופא כי אחינו מאמעריקא ישלחו אליהם כסף למען יקנו עבורם ספרים או למען יחלקו כספם <?> והמה ספרים לא ישלחו, גם בחשבון הכסף אשר לדבר מצוה נשלחים ימעלו מעל. – ועל כן המסו את לבב אחיהם הרחוקים לבלתי יאמינו עוד לקול קורא, ואם גם יאמינו, לא יתנו אמון להעומדים בראש לשלח להם נדבותיהם, ועל כן גם רבים החפצים בספרים עברים לא ישלחו אחריהם לאירופא – והתקלה הזאת גדולה היא עד למאוד. – ואקוה כי האנשים אשר עד כבודם יגיעו דברי לא יתרעמו עלי על כתבי את המגילה הזאת, באשר עד ד' בי, כי עשיתי זאת יותר למען שכך חמת האנשים בזה מאשר למען גלות קלון אנשים גדולים וטובי ממני, ואף אמנם יוכל היות כי ידם לא היתה במעל, וכי נאבדו הספרים על הבי-דאר או אז למה לא כתבו אל מכיריהם כי כחפצם עשו ולא היתה תלונת האנשים עליהם. –
צבי ה'גרשוני מווילנא.
"המליץ", שנה תשיעית, מס' 36, 19 בספטמבר 1869, עמ' 2-3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 