מסע ישראל
מאתי ישראל דוב פרומקין.
(המשך מגליון 26)
ביום ב' ז' תמוז עזבתי את העה"ק יפו (אשר מיתר פרטיה אדבר עוד אי"ה בשובי חזרה אליה), וירדתי אנית הקטור אשר שם הקיסר האדיר אלכסנדר השני נקרא עליה, ואתן שכרה, ואעל אל ירכתי הספינה ואסע צלחה, אנית הקטור היתה מלאה מפה לפה, מאנשים שונים, אשר רוח הנסיעה יקבצם יחד במקום לא רחב ידים, היהודי יסבול בשקט רוחו בעד דתו ואמונתו בכל מדרך כף רגלו, יעלה הרים ירד בקעות, וכחילים שנונים יהלם וימחץ ראשו שם היהודי, גם יורדי הים באניות, וסערת ה' סער מתגורר, על ראש היהודי יחול. אין קץ לרוח בני האדם! בצאתו ובבואו בשבתו בבית ובלכתו בדרך, אמונתו ודתו יבדילוהו מלבא בחברת האדם אשר איננו מבני דתו, לא יראה לעינים הטהורות הנשקפות בעדן צדק רחמים חסד ואמת, כי אם יראה להאמונה האצורה בקרב לב עמוק – , והנה גם על האניה אשר בה ירדתי היו גם יהודים, ועיני דאבה לראות את ענים ומצוקות נפשם, מי יתן ויתעוררו אחינו ב"י אשר באדעססע לבקש רחמים את אלופי החברה אשר לאניות הקטור כי ישימו עינם ולבם לטובה גם על עם בני ישראל ההולכים על אניותיהם, לבלתי נגוע במו לרעה, כי מה היהודי האומלל שואל מאת רב החובל, והמלחים? כי אם מקום מחסה ומסתור מאבני אלגביש אשר ישליכו עליהם בני הדתות השונות. באין תפונה, אם אחינו הגבירים אשר באדעססע יחלו פני הממונים על זה, לא ישיבו פניהם ריקם, בכל זאת לא אכחד האמת תחת לשוני, ואומר! כי כגן עדן תחשבנה אניות-רוסיא מול יתר האניות איבה, כי בהראשונות ישיג הנוסע למצער מים חמים להשיב רוחו, ושמה יוצק רותחין על ראשו – , פה תמצא ידו לבקש חסד מאת רב החובל, ושמה הוא כאלם לא יפתח פיו, צר לי מאוד כי לא ישימו אחינו הישרים על לבבם לבקש תחנונים מאת ראשי חברת הללאיד בטרייעסט בעד אחיהם הנכשלים, האובדים בצדקתם באין מבין – אשר בכל לבבם היו ממלאים דברי השואלים כהוגן, ועודן חזון למועד לדבר מזה.
ביום השלישי השליכה אניתנו את עגונה בחוף „ביירוט“ ואנכי לקחתי לי מועד להתחקות על שרשי ומנהגי אחינו ב"י יושביה […].
"חבצלת", שנה שניה, מס' 27, 19 באפריל 1872, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 