ה„חמידיה“ באלכסנדריה
עוד פעם באה החמידיה, ספינת המלחמה התורקית, לאלכסנדריה, והמצרים הריעו לקראתה תרועת שמחה וכל ארבע ועשרים שעה שיכלה לעמד באלכסנדריה, לפי החקים הנהוגים בשעת מלחמה לא חדלו הערבים להרעיש את חלל האויר בקריאות תחי חמידיה, תחי תורקיה, יחי האסלאם.
מיד בהגיע הספינה לנמל אלכסנדריה ירד אחד מפקידי המלחים אל היבשה ומסר כתב להממונה על הנמל, ואחר כך ירד מפקד הספינה ראוף בי וילך אל היכל החדיו ושם נתקבל לראיון אצל החדיו.
רבים מכתבי העתונים התאמצו לעלות אל הספינה אך לא עלה בידם רק לאחד מעורכי העתון האנגלי „אג'יפסיאן גזת“ הורשה לעלות, ואלה הדברים שספר העתון הנזכר אדות זה.
הגענו להספינה והתחיל וכוח ארוך עם קצת המלחים הערבים ופקידי הספינה שעמדו למטה וקצת הפקידים מלמעלה שעמדו שחים מבעד להמעקה. בלשון אנגלית צחה הצהירו לנו כי אפילו מורשה העתונים של העולם כלו אם יבוא לא יקובל, כי כך מצות רב החובלים, שאיננו כעת פה. „יבוא נא מחר“! – אבל מחר בבקר תפליג הספינה מהנמל.
והנה ברגע זה נשמעו קולות של תרועת שמחה מפי אלפי אנשים מתוך האניות שעמדו מסביב להחמידיה. וראינו כי בא המפקד ראוף בי.
המפקד הזה אדם דק הקומה, מראתו נחמד. נתקרבנו אליו:–
„הן! בא כחו של העתון אג'יפסיא גזת יוכל לעלות על הספינה“. – הוא בעצמו אינו יכול לאמר לנו כלום, אבל אין מונע אותנו מלשיח עם פקידי הספינה, אף על פי שצריך לאמר את האמת, כי גזרתי עליהם לבלי יגידו דבר.
– הנתקלקלה קצת הספינה מפני ספינות האויב שרדפו אחריכם?
– שום קלקול. לא נפגענו, ולא נפל ממנו אפילו איש אחד, למן היום שהפלגנו מן הדרדנילים ביום י"ד ינואר. יבדק נא אדוני את כתלי הספינה מצא לא ימצא שום סימן של פגיעת כדור. הקלקולים שתקנו במלטה נעשו בסבת הסערה שהיתה על הים. מי הים הגיעו עד המכונות שלנו. אך לא האויב עשה לנו שום רע.
– בכלל, היה לכם נחת רוח?
– נחת רוח הרבה. שיטתנו עלתה יפה מאד.
– אבל, הלא מכחישים הידיעה שנתפרסמה כי הייתם בקסנדרה?
– הכל מכחישים, ענה המפקד בבת צחוק, ויכנס אל התא שלו.
ופקידי הספינה, חרף מצותו של המפקד, דברו בכל זאת. הם באים עתה מים אדריה, ויספרו כי עשו בסן גיאובני הרבה יותר נזקים ממה שהודיעו התלגרמים. הם הטביעו שבע ספינות יוניות וסרביות, אפס הים אינו עמוק במקומות ההם והאנשים יכלו להנצל. ספינת קיטור אחת נחרבה כלה. הם לא יכלו לראות כמה אנשים טבעו, אבל, הידיעה שפרסמו התלגרמים כי נאבדו חמשים איש היא הרבה למטה מהאמת. בנוגע למה שהם יעשו עוד – זה סודו של המפקד. אבל הם מקוים לשוב בקרוב לאלכסנדריה, ואז יוכלו לספר יותר. ועד העת ההיא – שלום!
בכלל, הם עושים רשם טוב מאד בענותנותם, כאלו לא ידעו כלל שמעשי ספינתם הקטנה מפוארים בכל העולם כולו.
העתונים מודיעים, כי החמידיה לקחה אתה מאלכסנדריה חמשה ועשרים אלף לירה זהב. במשך הזמן שעמדה הספינה בנמל אלכסנדריה נשלחו אליה אניות טעונות מכל מגד: פירות, ארז, צוקר, והכל נשלח להם חנם מגדולי עשירי הערבים. באי כח החברה המאספת כסף להימיה התורקית עלו על הספינה ומסרו לידי המפקד סכומים גדולים, והודיעו לו כי הם מוכנים ומזומנים לשלוח לו כל מה שצריך.
מנצור יוסף פשה, נשיא החברה, צוה לשלוח על חשבונו מאתים טון פחם, אך הממשלה אסרה למסור הפחם להספינה, ואף על פי כן, בדרך לא רשמי הובא הפחם להספינה.
בהעתון „אתאלי“ נתפרסמו דברים שאמר מפקד הספינה לבאי כחה של חברה ערבית אחת:
„תוכל להגיד לכל העתונים – אמר המפקד של החמידיה – כי המעמד בתורקיה טוב מאד, וברוך השם עתידה יהיה מזהיר. אנו לא נשוב לקושטא אך נשאר בים התיכון ונמלא את חובתנו. בקושטא אין צרך בעבודתנו, לו היה צרך שם בנו היינו שבים שמה. דעו לכם שאין שום סכנה מרחפת עלינו, וברוך השם נוכל להגן כלנו על עצמנו, כי האניות היוניות הרודפות אחרינו אינן יכולות לירות אלא למרחק שלש מאות מתר והמקלעים שלנו מגיעים עד עשרת אלפים ירד. אין לי צרך בפחמים, יש לנו הרבה, ותוכלו להכחיש מה שספר העתון בשיר כי קצת מלחים נוצרים שהיו לנו נמלטו וגלו הסודות של החמידיה. אין לנו מלחים נוצרים, כל המלחים שלנו הם מושלימים, יראי אלהים, מתפללים וממלאים חובתם להמולדת“.
"האור" (לפנים "הצבי", "השקפה"), שנה שלושים ואחת, מס' 155, 24 במרץ 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 