ירכתי לבנון
דבר בעתו
הנה הרעיון והחפץ להמציא תחבולה למהר יכולת הנסיעה מפראנקרייך לענגלאנד באופן בלתי מסוכן כמו שהם עתה שמוכרחים לעבור רק דרך אניות על לשון ים העובר בין שתי ארצות אלה, הנקרא בלשון צרפת קאנאל דע לא מאנשע (ר"ל זרוע ים האיטלאנטי, על גבול פראנקרייך צפונה.) הוא ישן נושן מאוד, ועתה רוצים להוציאו לפעולת אדם ע"י חפירת מערה גדולה וארוכה מתחת למימיו, ולעשות לה כפה ותקרה חזקה מאוד מאבנים ולבנים מלמעלה (איינע פעסטע אונד וואסערדיכטע וולבונג) למען לא יוכלו מי הים הזה שעליה לרדת אל תוכה (מה שקורין בשם טונעלל) כמו שנעשו כבר הרבה מערות כאלה ברגלי הרים וגבעות גדולים ורמים מקצהם האחד אל השני, ועוברים מהר חיש בתוכם על מסילות הברזל שנבנו בהן, כנודע כל זאת מכתבי העת היוצאים עתה לאור.
ולאמת דברי החכם שאמר (קהלת י"ט) „אין כל חדש תחת השמש“ גם בענין זה, אספר מה שקרה כבר בעבור זאת לחכם ורופא צרפתי אחד ושמו פעליט בשנת ה"א תקצ"ד, אשר רצה להשיג התכלית הנ"ל ג"כ, וחשב מחשבות לנסות זאת ע"י אניה ההולכת תחת מי הים (אונטער דער זעע) ויעש כן בעיר ס' וואלעריע אשר על חוף הקאנאל ההוא כי קבץ המון רב מיושבי העיר ההיא להראות הלא הגדול הזה, וירד לעיניהם באניה אל תוך הים להתכסות ולהתעלם שם מעין כל רואה חמש וארבעים רגעים 45 מינוטען, ואמר: כי אחרי עבור זמן זה יראה שנית לעיניהם, וזה היה בט"ו לחדש אויגוסט בשנה הנ"ל.
אפס כי אחרי רדתו שם הוחילו כולם עד בוש שעה תמימה (איינע פאללע שטונדעע) ולא עלה עוד, וייחלו לדאוג עוד יותר עליו פן הדביקתהו הרעה, אך לשוא היה כל עמלם ויגיעם לרדת אל הים בספינה כי הים היה הולך וסוער ולא יכלו להשיב אניתו אל היבשה כי כבר נתקו החבלים אשר נקשרה בהם, ורק אחרי אשר עמלו בכל עוז עד חצות הלילה ההיא הוציאו את החכם הזה מת, כי באו המים עד נפשו, ועוד לא נודעה הסבה אשר בעבורה נטבעה באניה, ואף כי עמלו יותר משתי מאות איש לא יכלו להוציא האניה הזאת ממצולות הים יען כי היה משאה גדול עד מאוד וכבד יותר מחמש אלפים ליטראות 5000 פפונד כי משקל האבנים אשר נתנו אל תוכה להכביד משאה ולהשקיעה שיעור וכמות הראויה בים (הנקרא בשם, באללאסט) היה ארבע אלפים ליטרות, מלבד כובד גוף החכם הנ"ל והאניה בעצמה, וכובד המים אשר ירדו אח"כ אל תוכה. גם האניות הקטנות הנקראות בשם (שאלופפען) אשר קשרו בספינה הנטבעה למען הוציא אותה על ידן נמשכו ממנה אל המצולה, ולא יכלו להעלות האניה אל שפת הים הגבוהה מאוד, ורק על ידי אשר שברו את הדלת מפתח האניה תחת המים, הוציאו את האומלל הזה משם.
זה הוא גורל ומנת איש חכם זה אשר חרף נפשו והשליכה מנגד למען רבות לפי מחשבתו ותוחלתו את חכמתו וידיעתו מחוקי התולדה (דער נאטור געזעטצע) ולב כל רואיו ושומעי מקרהו זה דאגו עליו ועל כי לא נעשתה עצתו, אשר רבת התועלת היתה ליושבי שתי הארצות האלה אשר ירבו לעשות תמיד מסחר וקנין יחדיו.
ואף כי מצד מצות התורה, „ונשמרתם מאד לנפשיכם“ והמוסר, אין ראוי לאדם להסתכן בנפשו ולהערות אותה למות בעד כל רעיון [?] ומעשה זר כזה אשר הוא נגד משפט השכל הישר הולך, בכל זאת יקר בעיני כל משכיל אמתי מות איש חכם זה ברצותו לחשוף מצפוני הטבע ונפלאות יוצרה, ממות כמה רבים ועשירים אשר יחרפו לפעמים את נפשם רק למען הרבות הון ובצוע בצע כסף אשר מהם אחז"ל (פסחים כ"ה) „יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו“.
ח"י פאללאק
"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 26, 10 בפברואר 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 