וורשה.
[…]
(אנטישמיות שובבה באניותיו של פֿאיאנס). כידוע, פרסם ה' פֿאיאנס לפני שבועות אחדים הודעה בעתונים הפולנים, שלחנם חושב ה„דוואַ גראָשעֶ“ את האניות שלו לאניות יהודיות, בשעה שבאמת כל פקידי אניותיו ומשרתיהן כלם פולנים כשרים הם וגם הוא בעצמו הרבה לפעול ברוח הפטריוֹטיות הפוֹלנית וחלילה להטיל ספק בפולניותו וכו' וכו'.
ואף על פי שההוֹדעה הזאת הוֹעילה לסתוֹם פיו של ה„דוואַ גראָשעֶ“, אשר חדל מאז להתנפל על חברת האניות של פֿאיאנס, נמצאו בכל זאת קטני-אמנה שהטילו ספק באמתת דברי ההודעה, שהרי ידוע מנהגם של עתוני דמובסקי: הצעיר והשובב שבהם, ה„דוואַ גראָשעֶ“, יקדיש מלחמה על אחת הפֿירמות ולא ירפה ממנה עד אשר תתראה פתאם בחלק המודעות של עתונו הבכור והמתון, כביכוֹל, של דמובסקי, „גאַזעֶטאַ וואַרשאַווסקאַ“, הוֹדעה גדולה מאוֹתה הפֿירמה ואז הכל מחול לה וה„דוואַ גראָשעֶ“ ישכח את כל חטאותיה של הפֿירמה ולא יוֹסיף להרעימה עוד.
ואולם העוּבדה הזאת שמודיעים אותנו מיוזיפֿוב בודאי שתסיר מלבם של קטני-האמנה האלה ותוסיף להניח את דעתו של ה„דוואַ גראָשעֶ“, כי אמנם „פטריוטים“ הגונים הם מלחי אניותיו של פֿאיאנס וחובליהן, מתלמידיו הוָתיקים של דמובסקי. וזה דבר העוּבדה:
ביום ג' שעבר, בבוא אנית-הקיטור „וואוועל“ של החברה פֿאיאנס אל הנמל אשר ליד העיר סוליץ, פלך ראדום, בא תושב העירה הסוחר בשמרים ה' ברוך פֿעדער לקחת את השמרים אשר נשלחו לו באניה מנובו-אלכסנדר, ואחרי אשר פרק את תיבות-השמרים מן האניה והעלן על החוף, נשאר עוד עומד בקצה האניה ומשוחח את הקונטרולר של האניה בדבר סחורתו. פתאם נשמע קול שריקת המכונה לאות, כי נכונה האניה להפליג לדרכה. ה' פֿעדער מהר לרדת, אך בהציגו את רגלו על הקרש אשר ליד האניה, משך פתאם בחזקה אחד ממשרתי האניה את הקרש להביאו אל תוך האניה ואלמלא מהרו האנשים שעמדו מקרוב להחזיק בידו של פֿ. בודאי שהיה נופל לתוך הנהר.
לחנם היו תחנוניו של פֿ. אל משרתי האניה, שיחזירו את הקרש למקומו, בכדי שיוכל לעלות אל החוף ולקחת את סחורתו המונחת שם כהפקר, – שומע לא היה לו מאתם עד זזה האניה ממקומה והפליגה לדרכה. כעבוֹר רגעים אחדים נגש אליו הקוֹנטרוֹלר ודרש מאתוֹ שיקח כרטיס-נסיעה עד התחנה הקרובה „יוזיפֿוב“. ה' פֿ. התנצל שאין בכיסו אף פרוטה אחת, שהרי לא בא אל האניה לשם נסיעה והן הוא, הקוֹנטרוֹלר, בעצמו ראה, כי משרתי האניה לא נתנוהו לרדת מעל האניה. אך הקוֹנטרוֹלר לא שׂם לב לדבריו ובפקודתו הטה רב-החובל את האניה כלפי שרטון החול, הנמצא עתה ממש באמצע הנהר, לרגלי עליתם של מימי הוויסלה, ומשרתי האניה נגשו להוריד את הסוחר פֿ. אל השרטון והכו ודחפו את הנוסעים היהודים שהתערבו בדבר ואמרו לעכב בידם מלהוֹריד את הסוחר באמצע הוויסלה.
וסוֹף דבר היה, שהסוחר חיים בורנשטיין מיוזיפֿוב, שהיה גם הוא בין הנוֹסעים באניה, שלם בעד ה' פֿעדער את מחיר כרטיס-הנסיעה ורק אז הרפו ממנו והורידוהו בכפר פטרובין, וכאשר באה האניה ליוזיפוֿב, קרא הקוֹנטרוֹלר להפוליציה וצוָה לשׂים במאסר את כל הנוסעים היהודים, אשר נסו להציל את ה' פֿעדער, אך פקודתו לא נעשתה והפוליציה ערכה רק פּרוֹטוֹקוֹל והנוֹסעים עתידים ליתן את הדין בעון הפרעת המנוּחה.
"הצפירה", שנה שלושים ותשע, מס' 172, 13 באוגוסט 1913, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 