יפו.

עש"ק (שבת שובה) באה אנית הקטור החידעווית ועליה אורחים מבני עמנו ילידי עסטרייך ומבני הנכר, ויהי בגשת האניה אל החוף, ויעלו הסַפָּנִים הערבים כארבה „קאיוקציקעס“ ויחלו לקחת בחזקה את האורחים ומטלטליהם, אף לא צרה עינם לחלק להם מתנות יד ואגרוף כנדבת ידם הנדיבה, ואתה ידעת כי האורחים האמללים נתונים המה בידי הספנים כחומר ביד הצורר, ברצותם מכים וברצותם יעמדו על אם הדרך הקצרה על הים „והספינה תעלה ותרד“ ויקחו כאות נפשם, אם מעט שלשה פראנק ויקחו 2/3 רו"כ או פלארין. ותגדל הצעקה מן המוכים, ויבוא רב החובל לקולם, ויצעק על הספנים על הרצח אשר עשו, ויסובו אליו ויפילוהו ארצה ויכוהו בלי חמלה, וישמעו המלחים וישמע גם רב המכונה (אבער מאשיניסט) וירוצו להציל את נפש רב החובל, ויקרא רב החובל הביאו לי קנה רובה (רעוואלווער) ויביאו לו, ויור בשכבו ויך את הספנים. שלשה הוכו מכות מות, האחד מת ביום המחרת ויעל לשערי גן עדן בחזקה, ושנים מפרפרים ולא יחיו, ושנים נפצעו בידיהם והיתה להם מזכרת כבוד. ויתנו אות הצלה בחצוצרות ועל התורן הועלו הדגלים, וימהר ויבוא אגענט החידעווי ועמו שר העיר והרופאים רופא הקאראנטין ורופא העיר הד"ר שטיין נ"י, ויכתבו בספר פרטי כל את כל פרשת הדבר וישובו העירה. רב החובל הוא איש בריטאני, אחרית הדבר עד העתיד משפטו.

יעקב צבי זיסילמאן.

"חבצלת", שנה עשרים ושתים, מס' 2, 29 באוקטובר 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.