יורדי הים
אגודות וחברות רבות נמצאות בלונדון הבירה העוזרות בידי חכמי חרשים עושים בכל מלאכת חרש וחושב (קונסטווערקע). לתכלית זאת כוננה אחת החברות ההן בתים וחצרות מכילים כלים מכלים שונים ומכונות נפלאות אשה רעותה למטרתן, באחד הבתים האלה נפגוש מזרק אחד מעופרת רחבו ששת אמות וחוט שמונה עשרה יקיפהו, בטבורו משתרע ויורד עד היותו לבאר עמוקה מאד, ממעל לו אחוז בעמוד ברזל תלוי כלי אחד בתבנית כורת דבורים בשלשלת ברזל, אותו נקרא בשם „פעמון הצוללים“ בו ירד כל החפץ אל נבכי הימה. במכ"ע „גארטנלאבע“ יסופר מאת אחד הצוללים אשר ירד בו למעמקי מים אופן המכונה ומעשיה:
„תשוקתי הנמרצה להתהלך בחקר תהום לא נתנה מרגעה לי עד אשר הלכתי העיר פלימוט – כה יאמר הצולל – אשר בלונדון, במקום נהרים רחבי ים פלים וטאמור המשתפכים אל תוך התעלה, שם המים מי שחו ונקל להצולל לרדת עד קרקע הים, זממתי אף עשיתי ואשא רגלי אל העיר ההיא. בבואי מצאתי אנשים מתי מספר אשר זאת עבודתם לרדת יום יום עמקי תהום רבה לחפש כבנרות אחרי נפלאות בקרקעיתו, בעצם העת ההיא הכינו עצמם לדרוש ולחפש אחרי אניה אשר טבעה ימים אחדים לפנים[.] שמלותם לעורם בגדי צמר, ואם עמקו המים ביתר עז יחגרו חגורת ערבי נחל מעולפים כמו כן בצמר, אלה הבגדים ילבשו עליהם למחסה מקרירות המים לבל יקררו גופותם. האנשים בריאי בשר וטובי המראה ותאות אכלם עזה מאד וכאשר שאלתי אותם סבת בריאות גופם, ענוני: יש בכח האויר הארץ הנאסף בתוך הפעמון להבראות ולהשמין את היורדים בתוכו לשמרם מחליים רבים ונאמנים. בימי הקיץ ישארו מתחת למים מהשעה השביעית בבוקר עד הצהרים ומשעה הראשונה ועד הששית בערב, הכלים הנצרכים לזה נאספים על אניה גדולה, אשר עליה ימצאו הפועלים הצוללים מנוחה ונופש אחרי עבודתם. נעתרו לי האנשים אל תחנוני לצלול עמהם במים עזים וילבישוני את הבגדים העשוים מגוממי אשר לא יתנו את המים לנגוע בבשר האדם, ואשים ברגלי את מנעלי העופרת אשר משקלם יחד כחמשה ועשרים ליטראות, וחגורת עור במתני אשר בו תקועים חרב וחנית או סכינים להלחם נגד תניני הים כי יפגשו באדם ויפערו פיהם לבלעו, על ראשי שמתי כובע נחושת היורד עד הצואר ומחוזק בטבעת, ושתי בתי עינים מזכיכות יפה פתוח לי מעט אשר בנקב ההוא תקוע קנה הנשימה מעבר מזה לשאוף רוח צח, ומעבר מזה קנה להוציא את האויר המעופש והנשחת, ומלבד המנעלים והכובע תלו עלי ועליהם מטיל ברזל כבד משקל ארבעים ליטראות.
אות נמסר לי כי מדי אחפוץ לצאת לרויה מן המים אמשוך בחבל האחוז מתחת לזרועותי ארבע פעמים וידעו השומרים העומדים ממעל להמשני ולהעלותני מן המצולה. האנשים לא יעלימו עין רגע מן החבל ולא ידברו עם אדם ולא יסיחו דעתם ממנו; וחוט משזר נתנו בידי לקשור קצהו האחד אל סלם החבלים אשר על האניה הוא הנקרא „חוט המורה דרך“ לייטפאדען, כי בהתעות הצולל מני דרך החוט הזה יוליכהו ישר.
אחרי שמעי את כל האזהרות שהזהירוני נסתם גם פי ושפתי, ולא יכולתי לראות ולשמוע, ורק ברב יגיע כחי יכולתי לזוז ממקומי מכובד המשא, ירדתי בסלם החבלים וברעש ורעם ראשי הגלים מעל לראשי, אז חיל ופלצות זועה וחרדה אחזוני וכאב ראש פתאום נפל עלי, ואסבול כל מכאוב וחרדה למען בצע זממי מימי קדם, ואחרי כל המשא הכבד נשאוני המים ויטלטלוני כקנה במים ברדת ועלות, וכאשר העמקתי לרדת למטה כן אפס כאבי ופחדתי תמה ספה. האח! קראתי „מה רבו מעשיך ה'“ מנהמת לב אמת וחרד, אין מספר לבעלי חיים שונים אשר ראתה עיני הפעם אשר גם ספרי הטבעים אולי לא ידעו מהם; אבן ספיר ושוהם לא עלו בידי, כי לא בנקל ימצאום גם המתמידים בעבודתם זאת, יש אשר יעלו וירדו ויעלו חמש פעמים עד אשר ימצאו גרגיר אבן יקרה, אך עם כל העבודה הקשה לחקור ולחפש בידיהם לא תכבד העבודה על האנשים; לא תאריך להם ימי שבתם מתחת למים, ולבם חזק ועשוי לבלי חת, ואנכי העליתי בידי אבנים אחדות כדוריות ובעלי קצוות לזכר עולם. משך שעה אחת התהלכתי בחקר תהום עד כי נפשי עדנה לראות באור השמש ולא יכלתי למשול עוד ברוחי. משכתי בחבל כפקודת מלמדי להועיל ארבע פעמים ואצא בשלום. זאת נחמתי בעבודתי כי הביטה עיני קרקע הים ואחזה מפלאות יוצר כל.
"קול מחזיקי הדת", שנה חמישית, מס' 3, 25 באוקטובר 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 