מלח נטרף במימי יפו – 1887

יפו.

יום א' ר"ח אייר.

הסתיו עבר והחרף חלף לו, ויושבי היבשה יתענגו על נועם האביב ועל רוח הצח שיפוח לרוח היום, ורק עוברי ארחות ים ועוד יותר עושי מלאכה במים רבים המה יתענו מתגרת יד הרוח כבחרף כן גם בקיץ; במשך שבוע החולף הי' שלטון הרוח גדול מאד, הים הי' כמרקחה וגליו שטפו ועברו חק עולם ויעלו היבשה ויסחפו את הרפסודות שהונחו על החוף ויביאום בתוך הים, חובלי סירות הדוגה ומלחי הים אשר לומדו לשחות במים עזים ירדו המימה להציל את הגזילה שגזל הים, אבל לאסונם הוליך הגזלן את גזילתו הרחק מהחוף, ויפגרו המלחים מרדוף וישובו אל החוף, ורק אחד מהם איש אשר אמיץ לבו – והוא כושי – חשב לו לחרפה לשוב על עקבו ריקם וישלך נפשו מנגד ויבא בנבכי הים; העומדים על החוף הביטו אחריו לדעת היצליח בדרכו, והנה פתאום נעלם מעיני רואים, ויאמן העם כי שטפתהו מצולה, וירדו מרעיו לבקשו ולהצילו מרדת תהום, אך לעומת שהלכו כן באו ולא מצאוהו.

אחרי עבור זמן קט נראה בלב ים דג אשר בשם „כלב הים“ יקרא ובפיו טרף אנוש, ובעזרת כלי הצופים נראה האיש הנאבד ויכירוהו בעורו אשר חשך משחור, הדג ירד ועלה פעמים אחדות כמתפאר בטרפו לאמר נסו נא להצילו מידי.

למראה הדבר התעוררו שנים מלחים וישובו לשחות בים – למרות זעפו – למען הציל את אחיהם, אבל הה! גלי הים פתחו לועם ויבלעו גם אותם, להיותם טרף לחיית הים גם המה.

אחרי נח הים מזעפו נמצאו השנים פגרים מתים, והראשון לא נמצא עד אשר חפשו אחריו רעיו חפש מחופש וימצא ביום הזה – ארבעה ימים אח"כ – והוא פצוע מנשיכת הדג, ונקל להבין כי כל רוח חיים לא הי' בו.

י. נ.


"חבצלת", שנה שבע עשרה, מס' 23, 1 במאי 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s