פרפראות לחכמה.

[…]

זה לא כביר נשלח מכריסטיאניא באנית הקיטור, אחד המשוגעים בלוית שומר לראשו אל בית המשוגעים הנמצא לא רחוק מעיר ההיא. אך כמעט הסיר השומר עיניו מן החולה, קפץ המשוגע הימה. האניה שטה אז בעצם מהירות מרוצתה, ובטרם העמידוה ויפליגו אני-שיט בים, עברו עשרה רגעים; כל העת ההיא, שט החולה, אשר לאשרו הוא שוחה מהיר וחרוץ, על פני המים, ויקרא לעזרה בקול גדול ולא יסף. באחרונה משוהו מן המים וישיבוהו אל אנית-הקיטור, אך כאשר הביאוהו אל בית החולים, היה בריא אולם, שלם ברוחו, שלם בשכלו, וממחלתו לא נשאר כל זכר ורושם. אחד המכ"ע היוצאים לאור בשוועדען, בהודיעו את דבר המקרה הזה, יוסיף לספר כי יסוד השגעון של אדון זה, היה הרעיון אשר התעהו בשוא, כי אין לפניו כל חכמה ואין עצה ואין תבונה, בלתי אם לטרוף נפשו בכפו; אולם כאשר עברו מים על ראשו, והסכנה פרשה באמת את מצודתה על חייו, אז נגה פתאום אור על תעתועי בינתו, והשכל הטוב שב להאיר פניו אליו כבראשונה.

"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 4, 17 בינואר 1888, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.