ארץ הודו.
האומנם יפה היא מאד האניה הזאת אשר ישבתי בה ללכת לקאלקוטא, אך יסלחו לי הבריטאנים אשר אם אחרי התהלה הרבה אשר פזרתי להם תמיד מלוא חפנים, לא אוכל להתאפק הפעם לשפוך מרי שיחי בחיקם ולהבליג על התלונה הדקה העובדת פתחי פי על קפדנותם היתרה.
כן הוא, גם הבריטנים לא תמיד יעשו טוב ולא יחטאו, ואמנם אשמים הם על כי לא יתנו להעלות עשן הציגאררע על מכסה האניה, כי אם בחדר קטן וצר אשר ישים מחנק לנפשה באים בתוכו לעשן. את האמת אגיד ולא אכחד, כי מאד חפצתי לראות את היפה בבנות בריטאניה אשר לא תוכל שאת את העשן היוצא מציגארע על מכסה האניה בלב-ים! אם יחלה אחד הנוסעים לעת ארוחת הצהרים ולא יוכל לבוא אל חדר האוכל, אז עליו להביא את דבר מחלתו עד הרופא, אם לא יאבה לגוע ברעב, ואך אם יתן לו הרופא את הרשיון לאכל בחדרו, אז יגישו לפניו מעט אכל להחיות את נפשו. וכל כמו אלה עוד כאין הוא! בבוא אניתנו עד קאלקוטטא ותשלח שמה את העוגן במי הנהר פישון (גאנגעס) צוו שרי חיל האניה להביא את כל הכבודה אשר ברגלינו אל ספינה הודית, מבלי להודיע לנו, כי על אנית הקטור לשנות את מהלכה עד בית המכס, מבלי להוציא אף הגה מפיהם הסיעו המלחים את העוגן והאניה משה ממקומה ותמשוך אחריה את הספינה דרך גלי הים אשר פרצו ועברו עליה וירטיבו את כל החפצים ויכסו על המלחים ועל הספינה, עד כי נפלאת היא בעיני כי לא נטבעה הספינה עם מלחיה במים הזדונים ההם. ויהי כאשר לא יכלתי למשול ברוחי ואדבר קשות את שר החיל על העול הזה וכן לא יעשה, ענני בקר רוח: האומנם שאלתני דבר, אדוני?
הוי, בריטאנים רהבים! אדמה כי מאומה לא יגרע מכבודכם ומעז רוחכם, אם גם לא תגרעו מעט כבוד מפני אנשים אחרים, ואם לא תחשכו מעט אמרי-נועם מהאנשים הבאים לחסות תחת כנפיכם. לא יחשך בזה אור פניכם וזהר הודכם לא יועם! –
[…]
"היום", שנה ראשונה, מס' 106, 27 ביוני 1886, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.