ע"ד מלחמת הים.
הממורנדום של ממשלת גרמניה.
ה„נארדד. אַלג. צט"ג“ מפרסם ממורנדום של הממשלה הקיסרית הגרמנית מיום הח' פֿברואַר בנוגע להתנהגות עם אניות-מסחר מזוינות. הממורנדום נחלק לארבעה חלקים.
בחלק הראשון מוכח, שעוד לפני התפרצות המלחמה הנוכחית נתנה הממשלה האנגלית לבעלי האניות האנגלים את ההזדמנות לזיין את אניותיהם בתותחים. בכ"ו מאֶרץ 1913 נתן הלורד הראשון של האדמירליציה אז, ווינסטון טשרטשיל, בפרלמנט האנגלי ביאורים ע"ד זה והוסיף, שהממשלה תתן לחברות האניות את התותחים, את הכדורים ואבק השריפה וגם את האנשים הנחוצים ללמד את אנשי האניה לירות מן התותחים. חברות האניות האנגליות קבלו ברצון את הצעת הממשלה. תיכף אחרי שפרצה המלחמה עלה להן לאניות-מרוץ גרמניות לגלות, שאניות הקיטור האנגליות הן מזוינות.
בחלק השני נאמר, שהממשלה האנגלית החזיקה בנוגע לאניתיה היא בנקודת ההשקפה, שאניות מזוינות כאלו נושאות אופי של אניות-שלום כל זמן שהן משתמשות בנשקן רק לשם הגנה על עצמן. לעומת זה בנוגע לאניות מזוינות של ציים אחרים קבעה הממשלה האנגלית ליסוד, שהן נחשבות כאניות-מלחמה. הממשלה הגרמנית אינה מפקפקת בזה, שאנית-מסחר מקבלת אופי של צבא, אם רק מזוינת היא, בלי שום נפקא-מינה, אם הנשק שלה משמש רק לצרכי הגנה או אם לשם התנפלות. הממשלות הנייטרליות יש מהן שאחזו בהשקפת הממשלה האנגלית ויש מהן שנטו לנקודת-ההשקפה שכנגד והיו מתנהגות עם אניות-מסחר מזוינות של הצד הלוחם כמו עם אניות-המלחמה שלו.
החלק השלישי אומר:
1) במשך המלחמה הוסיפו באנגליה לזיין את אניות המסחר. מן הדו"חח של כחות-הים הגרמנים נודע ע"ד מקרים רבים, שבהם לא רק התקוממו אניות המסחר האנגליות בנשק נגד אניות המלחמה הגרמניות, אלא גם היו מתחילות להתגרות מלחמה ראשונה, ועם זה עפ"י רוב היו משתמשות בדגלים זרים. אל הממורנדום הזה מצורפת רשימה של מקרים, שאינה מקיפה בכ"ז את כל המקרים שהיו באמת, שבהם התנפלו ראשונה אניות-מסחר אנגליות על אניות-מלחמה גרמניות, אבל מן המקרים הנקובים ברשימה אפשר להוכח, כי לא רק אניות המסחר האנגליות אחזו בשיטה זו, אלא גם האניות של ארצות-בריתה של אנגליה.
2) בתור יסוד להתנהגותן של אניות המסחר האנגליות במקרים שנפרטו צריכים לראות את ההוראות החשאיות, שניתנו להן מאת האדמירליציה האנגלית (הרבה הוראות כאלו נמסרו כאן באופן פֿוטוגרפֿי). ההוראות האלו נמצאו באניות שנתפסו ע"י כחות הים הגרמנים. בהן נאמר בפרוטרוט ע"ד האופן והתכנית של התנפלות אניות המסחר האנגליות על התת-מימיות הגרמניות. בהן יש כללים מדויקים ע"ד פעולתם של החיילים האנגלים הנמצאים על אניות-המסחר האלו ליד התותחים, ואשר בחופים הנייטרליים, למשל, אינם צריכים להיות לבושים בגדי-השרד שלהם. מן ההוראות האלו נראה ראשית-כל, כי האניות המזוינות האלו אינן מחכות לפעולות התת-מימיות הגרמניות, אלא הן נכונות להתנפל עליהן תיכף בראותן אותן. בנידון זה חשובים הם ביחוד הכללים האלה:
א) „התקנות להשתמשות בנשק המשמש למטרת הגנה על אניות המסחר“ אומרות בסעיף הד': „אין צריך להתחיל לירות ממרחק גדול יותר משמונה מאות יארד. כך יכולים לעשות רק במקרה, אם האויב התחיל כבר קודם להריק אש“. מזה נראה, כי בעיקר הדבר צריכה האניה לירות מבלי שים לב להתנהגותה של התת-מימית.
ב) „התקנות בנוגע לתת-מימיות שהותקנו בשביל האניות המזוינות למטרת הגנה“ אומרות בסעיף הג': „אם ביום רודפת תת-מימית אחרי אניה, ואם הקפיטן רואה, שהתת-מימית חפצה להתנפל על האניה, צריך הוא להתחיל לירות, אפילו אם לא התחילה עוד התת-מימית בפעולות-מלחמה, כגון בזריקת כדור או טורפידה“.
לפי זה נראה, כי הופעתה גרידא של תת-מימיצת משמשת כבר יסוד לאנית-מסחר להתנפל עליה.
בכל הפקודות האלו, שאינן נוגעות רק לתחום המלחמה מסביב לאנגליה, אלא בכל רחבי הים, הוטעם ביחוד, שצריך להחזיק אותן בסוד. זה נעשה, כמובן, במטרה להעלים מעיני העולם את העובדה, עד כמה מפירה אנגליה את חוקי העמים.
3) היוצא מכל זה הוא, שלאניות המסחר האנגליות יש פקודה רשמית להתנפל בכל מקום על התת-מימיות הגרמניות, כלומר, לנהל אתן מלחמה. אחרי שבעלות-בריתה של אנגליה מחקות את מעשיה של זו האחרונה, אפשר להוכיח, כי אניות המסחר של יתר הארצות הנמצאות בברית את אנגליה מתנהגות גם הן באופן כזה.
החלק הד' אומר:
1) כל התנאים האלה מבררים, שלאניות המסחר של האויב המזוינות בתותחים אין שום זכות להתחשב באניות-שלום. כחות הים הגרמנים יחשבו אותן אפוא, – אחרי עבור זמן קצר למן התפרסם זה, בכדי שלא להזיק לעניני הארצות הנייטרליות – לאניות-מלחמה ויתנהגו אתן כמו עם אניות המלחמה האחרות של האויב.
2) הממשלה הגרמנית מודיעה ע"ד זה להארצות הנייטרליות, למען שיזהירו בנתיניהן לבל לנסוע בעצמם ולבלי לשלוח סחורות ומשאות באניות-מסחר מזוינות של הארצות הנלחמות עם גרמניה.
הממורנדום הזה נמסר ביום החמשי, י' פברואר, לצירי הארצות הנייטרליות שבברלין.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 37, 13 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 