בארצנו:
קיוב. – […] מה"ע הרוסים היו"ל בעירנו מרבים עתה שיחה ע"ד המהפכה אשר נהיתה בימים האלה ע"נ דניעפר וזה הדבר: ביום 7 אוגוסט בשעה השתים עשרה בצהרים הפליגה האניה „אַטאַמאַן“ מחוף קיוב מלאה המון נוסעים וגם משא מרבה להכיל עד מאד, ביחוד היה רב מאד מספר הנוסעים על מכסה האניה (פאָרדעק), במחלקה השלישית. בשעה התשיעית בערב הגיעה האניה לחוף עיר „קאניוב“ (פ. קיוב) וכנהוג הורידו את השלבים, והנוסעים החלו לרדת מן האניה, אך עוד לא הספיקו כשלשה אנשים לרדת מן האניה, והנה קול שאון והמולה, קול נפץ נורא נשמע, והאניה נעלמה ונתכסה בין אדי קיטור וקול זעקה: תבערה! תבערה! נשמע מכל עברים. וכאשר אדי הקיטור פנו הלכו להם, אז נראתה האניה והנה ריקה היא מרוב הנוסעים, אך נשמע קול צעקת האמללים אשר נכוו באדי הקיטור הרותחים. רבים מהנוסעים אשר דמו כי תבערה באניה, החלו לקרא לעזרה ויקפצו המימה. אחרי עבור הבהלה הראשונה ירדו האנשים אשר עמדו על החוף באניה, והנה מחזה נורא לפניהם. על מכסה האניה שכבו בכל מקום אנשים אשר נכוו באדי קיטור רותחים, אחדים מבלי כל רוח חיים בקרבם, ורבים השמיעו קול צעקה מעצמת מכאוביהם. „ארובת הקיטור“ נשברה ותפול על אשה נוצרית אחת, וכשהוציאוה מתחת המפולת והנה היא מתה.
כעבור רגעים אחדים הגיעה אל החוף האניה „פושקין“ אשר נסעה מקרעמענטשוג קיובה, והמון הנוסעים האמללים אשר קפצו המימה החלו להושיט יד ולקרוא לעזרה. כרגע הורידו את האניות הקטנות, ונוסעים אחרים נגאלו משחת בעזרת מלחי האניה „פושקין“, אך אין כל ספק כי רבים הם אשר מצאו קברם במים האדירים האלה, אחרי כי לפי דברי הנוסעים כמעט כלם קפצו המימה. לפי הידיעות האחרונות ירדו תהומות כשלשים איש, כעשרים איש נפצעו, רבים מהם פצעים אנושים. סבת הנפץ עוד לא נודעה לנכון, אך אומרים אָמור כי מנהל המכונה שכח מלהוציא את אדי הקיטור אשר התקבצו בכמות רב החוצה. כשהגיעה הידיעה הזאת לעירנו הסבה מבוכה גדולה ופחד, כי רבים מהנוסעים היו מיושבי עירנו, בהם גם יהודים אחדים, ומי יודע גורלם אם נשארו בחיים או להיפך ח"ו.
אהרון הלוי איזגור.
"המליץ", שנה שלושים וחמש, מס' 187, 3 בספטמבר 1895, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 