נוה היפו
בימים האלה עיני כל העם נשואות אל הים. העיר יפו יושבת היא על מבואות ים, ורוכלת היא אל איים רבים ואל ארצות רחוקות, סוחריה וכנעניה נכבדי ארץ, מלחיה, חובליה, בעלי הונה ועזבונה – כלם אל האניות אשר לחוף ים יְשַׁבֵּרוּן, ועתה יום הולך ויום בא, הים שוקט וגליו בדממת השקט ילחכו חול גבולם, והאניות לא תֵעָגֵנָה ולא תעמודנה בזה.
מפני מקרי המגפה שקרו באלכסנדריא של מצרים, גזרה הממשלה גזרת הסגר על כל האניות העוברות על פני ארץ מצרים, הסגר עשרה ימים, ואניות רבות חדלו מלאכת דרך מצרים, ואשר תלכנה בדרך הזאת ועברו על פני עירנו והלכו עירה ביירוט, העיר שיש לחופה בתי הסגר ומפקחים על דבר ההסגר. היה היו אניות אשר קברניטיהן אמרו כי לא עליהם חלה הגזרה, כי לא לקחו מאלכסנדריא מאום, ובכ"ז לא נתן להם מעמד בזה, כי אין ביד הרופא הממונה פה על הדבר לפסוק הלכה במקום שיש ספק, ותלכנה האניות לביירוט, ושם נמצא כי האחת שאבה מים מפורט סעיד אשר על ארץ מצרים תחשב, והשנית לא דקדקה היטב בלקחה הפוסט משם, וכו' וכו', ונתחייבו הסגר גם הן, ובין כה וכה גם הפוסט תעבט דרכיה, ויום יום מצפה העם כלפי הים לראות אם באה אניה, ועפ"י רוב אינם רואים מאומה, ונזק גדול מגיע מזה להמסחר, והרבה מפסידים מזה הנוסעים, היוצאים והבאים, וכל העם נוטל חבל בצערם, אחרי כי בי הדואר אינו שומר תפקידו, ובי הדואר בזה"ז אין לך אדם מישראל שלא יהיה לו עסק עמו.
וההכנות ביקב הגדול אשר במושב „ראשון לציון“ הולכות ורבות. עוד מעט והנה הבציר, וכלים וצרכים חדשים דרושים. אנית תרן גדולה מאד עומדת לחוף עירנו זה יותר משבוע, וידים רבות עסוקות להוריד ממנה כל הכבודה שהביאה להיקב, לוחות לחביות, קרשים, רעפים, לבנים, פחמי אבן וכו' וכו', הכל הולך על דבשת הגמלים אל היקב.
[…]
יפו ר"ח תמוז. הציוני.
"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 136, 30 ביוני 1899, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 