הדאר
מפני הרוחות העזים ששלטו בנפותינו בכח ותקף שכמעט מעולם לא היה כזאת בעונה זו של השנה, לא יכלו הספינות לגעת בחוף יפו, ותעברנה על פני העיר הזאת ותלכנה להן לבירות, והרי יפו וירושלים בלי כל דאר זה יותר משבוע ימים.
כי מלבד הטבע הצוררת לנו השנה בדרך לא נאה כלל, עוד נוסדו עלינו חברות הספינות בשנה זו, ובמקום שלש ארבע פעמים בשבוע שהיו ספינות באות ליפו ממצרים והיו מביאות לנו את הדאר הארפי, עתה אין ספינה באה מאלכסנדריה או מנמל סעיד אלא פעם או פעמים בשבוע, ועל כן אין הדאר הארפי בא לנו אלא פעם אחת בשבוע. ואם לזה נוסף עוד הטבע על צרינו, כמו שקרה לנו הפעם, אז אנו מובדלים ומופרשים מכל העולם הגדול יותר משבוע, כאלו היתה ארצנו לא על חוף ים התיכון, במרחק שתים עשרה שעה מנמל סעיד, אלא מאחורי להרי חשך.
והנה אם לפנים, לפני שלשים, לפני עשרים שנה, לא היה מקרה כזה דבר קשה ביותר ליושבי הארץ לסבול, כי יושביה היו מעטים ועסקיהם היו דלים וקטנים, והחיים בכלל הלכו לאטם, הנה עתה שנתרבה העם ונתרבו העסקים כל כך; עתה, שיש בעירנו כל כך הרבה מוסדות ממוניים גדולים וחשובים כמו קרידי ליאונה, בנק עותמן, דיטשי פלשתינה בנק, אנגליה פלשתינה קומפ', ועוד בתים חשובים של יחידים; עתה שהעסקים כל כך מסובכים, שהחיים כל כך עזים; עתה שמאורעות כל כך גדולים וחשובים נעשים בכל העולם, – עתה ביאת דואר מארפה פעם בשבוע היא בודאי מעצור גדול לכח תנועת המכונה המסחרית והעסקית של הארץ, ובפרט שעל ידי זה יקרה לנו, כמו הפעם, שעל ידי רשעותה של הטבע יעצר הכל ליותר משבוע ימים.
והנה, בודאי, המרפא האמתי לכל זה הוא – בנין נמל ביפו, או לפחות בנין מסלת ברזל מחיפה לירושלם, ולפי הידיעות שבאות מעת לעת מעיר הבירה יש תקוה כי סוף סוף זכה נזכר גם לזה וגם לזה. אבל על צד היותר טוב אין ספק בדבר כי עוד תעברנה שנים אחדות עד שהחלום היפה הזה יהיה לדבר מעשי, עד שתשלם כל המלאכה ויוכל עולם העסקים ליהנות מהתקון הגדול.
ובינתיים, האמנם אין שום עצה, האמנם אין שום תקון זמני?
האמנם לא יוכלו כל המוסדות הממוניים הגדולים של ירושלם ויפו להתאחד יחד ולערוך מחאה לבתי הדאר הארפיים שלנו, ואם צריך, אולי גם למרכז בתי הדאר שבין האומות שבשויציה? האמנם אין בתי הדאר האלה, העושים עסקים כל כך עצומים, האמנם אין הם יכולים לסדר [י]חד איזו מסדרה משותפת, ובכח משותף לדרוש מחברות הספינות לסדר מהלך ספינות בין נמל סעיד ויפו פעמים אחדות בשבוע למען יוכלו להביא לנו את הדאר הארפי בזמנו? האמנם לא יוכלו הדוארים הארפיים בעצמם לעשות בכחם בלבד, לתת תמיכה לחברת ספינות, כמו החידיוה, למען תתרצה לשלח ספינה ליפו יותר מפעם בשבוע?
אין אנו בקיאים בעסקים ואין אנו יודעים עד כמה כל זה אפשר, ולכן אין אנו אלא שואלים אם אין קהל העסקים ומוסדות הממוניים שלנו מרגישים צרך בדבר, ואם אין יכלת בידם לדרש כזאת מהדארים, ואם אין הדארים יחד יכולים למצוא איזו עצה לתקן הענין לטובת הקהל?
"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 161, 29 באפריל 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 