עניני העיר.
[…]
– בנמל בירות קרה אסון גדול. בספינת המלחמה התורקית „שהם“, אשר התעתדה להפליג מהחוף, נבקעה מכונת הקיטור ואנשים רבים נהרגו. גם הפקיד הראשי של הרג'י מבירות, האדון לטור, נמצא על האניה, ושמועה פשטה בעירנו כי גם הוא נהרג, אך לראש הרג'י בעירנו, מלחמי אפנדי, הגיע תלגרם המודיעו כי האדון לטור יצא שלם ובריא מהאסון הזה.
[…]
אסון בלתי מצוי!
העיר בירות אבלה ונוגה לרגלי האסון האיום אשר קרה לה, ביום כ"א לחודש אפריל בצהרים הואיל כבוד הואלי לנסוע לטריפולי באניה הנקראת „נחם“. רבים מנכבדי העיר מושלימים ונוצרים, הלכו ללותו באחת האניות הקטנות „תורביל“ העשויה לירות במים טעונה תמיד באבק שרפה וכלי נשק. ויהי עוד טרם הרחיקה האניה משפת הים והנה אהה! קול רעם נורא נשמע בכל העיר בירות, לא רעם ממרום ולא רעם מן התהום כי אם מהאניה הקטנה. כי מרוב החום נבקעה המכונה ואבק השרפה אשר בה בער כרגע ותקרע האניה וכל אשר בה ירדו תיכף הימה. „הנחם“ האניה אשר בה נסע כבוד הואלי שבה מדרכה וסירות דוגה במספר גדול מאד, פשטו בכל המקום ההוא לבקש את האומללים האלה ויורידו רשתות להעלותם משם.
בין הנטבעים היו קצוצי יד, קצוצי רגל בלא עינים בלי אף ורבים יהיה קשה להכירם, כי פניהם נשחרו מאבק השרפה, כל מת נמסר למשפחתו, רק שני אנשים הועלו עודם חיים ויש תקוה כי ישארו בחיים, עוד אי-אפשר לדעת מספר המתים על נכון. בכל יום מקוים כי הים יקיא עוד אנשים. אתמול הובאו לקברות שני נטבעים האדון בן בוסטרוס העשיר היותר גדול והיותר חשוב ונכבד בבירות ואחר מחברי הבנק. לוית הראשון היתה באמת נהדרה, כבוד הואלי הבירותי והג' בלי (אשר בהרים) הקונזולים וכל השרים, העשירים ונכבדי העיר באו ללותו. תלמידי וגם תלמידות בתי הספר שרו שירי תוגה, הוא יקבר בקבר המיוחד למשפחתו.
הגפן.
"הצבי", שנה חמש עשרה, מס' 42, 26 באפריל 1900, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 