עסטרייך
[…]
רועשאוו. בחודש ניסן במ"ע נ. פ. פ. ראיתי מראה מפחיד מאד וזה תארו: מעיר Nantes מודיעים דבר זד אשר תסמר שערות ראש השומע, אניה אחת אשר יצאה מקלקוטא והועדה לבוא מארזיילה, החלה להשבר קרוב לאי Brondom וחשבה להטבע. היורדים בה נסו על נפשם לבלי היות לטרף למלתעות גלי הים אל תוך אניות קטנות הנקשרים בהספינה הגדולה וגם הצילו מחית מזון ככל אשר היה לאל ידם להחיותם בדרך, אולם לא רצו הנוסעים לשוט אל האי הקרובה, רק תוך הים שמו נתיבתם, לבוא לעיר מושב. ויהי אחרי תשע ימי מת רב החובל, וראש המלחים מלא מקומו אחריו. ויהי כאשר תם האוכל אשר הכינו להם ויאמר ראש המלחים, אחי לבלתי סבול תלאות הרעב טוב לנו שנשליך אותנו תוך משברי ים. ויקם אחד מן המלחים ויאמר אדוני! לא טוב דברת אך נפיל גורלות בינינו מי יהיה האיש אשר יהיה אוכל לפינו וכל אשר יעלה עליו הגורל יפדה את שאריתנו מרדת שחת ולמה נגוע כלנו ברעב? ויפילו גורלות ויפול על נוסע אחד אשר נסע צרפתה ויאמר ראש המלחים חכו עוד רגעים אחדים מלשפוך דם נקי עד אשר יתפלל האיש לאלוהיו ויודה לו ברגעי האחרונים לימי חייו, וכן היה. וככלותו להתפלל אמר הנוסע להם: עתה הנני בידכם ועשו עמדי כטוב בעיניכם. האנשים נשמעו לדבריו היורדים חדרי בטן נכמרו רחמיהם לו, וכל אחד לא רצה לפגוע בו ראשונה וגם על זה הפילו גורל מי יהיה הממית. ויפול הגורל על חרש עצים אשר גם הוא ארח לחברה אתם. קל ברגליו כאחד הצבאים צעד החרש וגרזן בידו ויך על צואר הנוסע, וככה נפל שדוד ארצה: כאשר יטוש עלי אוכל, כן עפו הנוסעים אל גוית המת, וישסעוהו כשסע הגדי, ודמו לקקו ומוח ראשו ושוקוי עצמותיו מצצו ויאכלו בשרו לשובע והנשאר מגוית המת אחרי כי שקטו רעבונם נתחוהו לנתחים ויבשו אותם נגד פני השמש, ובכל בוקר הי לברות למו. ביום השלושה עשר באו לעיר Madagascar ואתם הביאו עוד רבע מגוית המת, הנוסעים כלם היו כמתים, וגרי המקום חוש הביאו להם לחם לאכול ובגדים ללבוש, ואחרי זאת הובילו את האנשים אל Tamaetawa ויציגום תחת משרת ופקודת הסולטאן והודיעו הדבר כאשר נעשה הכל באר היטיב אל ראשי יועצי המארינען.
מ"ג"ד
"עברי אנכי", שנה רביעית, מס' 24, 3 באפריל 1868, עמ' 3. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 