עסטרייך
[…]
רזעשאוו בירח טבת. בקראי את מ"ע „ווינער טאגע בלאטט“ אמרתי הנה אתן לפני קוראי העברי דבר חדש אשר קרה בלב ים, וכך נאמר שמה:
מכתב-עתי היוצא בעיר „קארק“ מביא מקרה מפחיד, לא יאומן כי יסופר, הנעשה בתוך צי אדיר האללאנדית הנקרא Finnechina הנהוג על יד רב החובל „הארטצא“ בלכתו בדרך מאמעריקא הצפונית לבוא לשפת ים מעיר „קארק“. בתוך אורחת האנשים הנוסעים באניה ההיא ארח גם לחברה אתם איש אחד ושמו „ראגערס“ יליד עיר הבירה לאנדאן, אשר יען היה משוגע ורוח עועים התחולל בקרבו או מאהבת בצע הבוערת בו, וידע אשר בהאניה ההוא מובילים משאת זהב וכסף לרוב, גמר הנבל בלבו להרוג ולאבד את כל הנוסעים, ואז ישלול שלל ויבוז בז מכל הנמצא בתוכה, וכך היה מעשהו זד מעשהו. ביום הרביעי אחרי כי עזבה האניה את מקום „ביענאס-אירעס“ היתה לאיש ראגערס עת מצוא לדחוף את ראש המלחים מעוגני הספינה אל תוך משברי ים. ואת האיש הממונה על עניני הבישול אשר נכמרו רחמיו על רעהו הנאבק על גלי הים וזרק לו חבל למען יאחז בו ויוכל על ידו להציל נפשו מרדת שחת, תפש בחזקה ברגליו וירה גם אותו בים.
ראש המלחים והאומלל השני המה שניהם ילידי האללאנד. מלח אחד אשר ראה בצרת אחיו בהתחננו אליו למען יושע למו, מהר חיש להושיע אותם. אולם הרוצח „ראגערס“ עצר בעד המלח מלהיות המלך הגואל, וסך דרכו, ובהגרזן אשר בידו חפץ להכותו למען המיתו אך בחמלת ד' נס על נפשו ונמלט מתחת ידי הרוצח בתמהון גדול, וברח אל תא רב החובל, ובקפצו לתוך התא, השליך מרוב פחדו אשר נפל עליו, את רב החובל על הרצפה, וכן שכבו שניהם דומם ולא יכלו קום כי נבהלו שניהם. ראגערס הרוצח בראותו כי שניהם מושלכים על הארץ אץ אל פתח החדר, וסגר הדלת בעדם למען אשר יהיו שמה בשבי. ושני המלחים הנשארים אשר מעמד האחד היה בראש הספינה על התורן ומצב השני היה מאחוריה, ידע הרוצח לשמרם היטב לבל יקרבו זה אל זה להיות ביחד, באימת מות אשר הפחידם, כי גבורתו אין לשער, ואלץ אותם שיחזירו את האניה ממטרתה ולא תבוא אל שפת קארק. ארבעה ימים רצופים לא הגיע שינה לעיני הרוצח ותנומה לעפעפיו, ובארבעה ימים ההם שר הרוצח את כל הנמצאים בהאניה ויוכל להם, ואין מידו מושיע!
ויהי מקץ יום רביעי נפלה פתאום תרדמה גדולה על הרוצח וישן בירכתי הספינה. המלח העומד אחורי הספינה צעד חיש מהר אליו בלאט והניף גרזן ובחזקת היד התיז את ראשו מן ערפו, אחרי כן פתח את דלתי החדר מקום ישבו שם רב החובל והמלח, והוציא לחופש אסורים ממסגר, והאניה שטה ובאה אל מקום חפצה.
מג"ד.
"עברי אנֹכי", שנה חמישית, מס' 13, 1 בינואר 1869, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 